עצרת - הדין על אילן האדם

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

ארבעת ההרמועדים ימי דין הם. "בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח - על התבואה, בעצרת - על פירות האילן, בראש השנה - כל באי עולם עוברין לפניו וכו' ובחג - נידונין על המים" (ר"ה טז,א). הייחוד של יום הדין שבעצרת, מתגלה לנו מכוחה של תקנת עזרא: "עזרא תיקן להן לישראל, שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא, אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה, איכא 'כדי שתכלה שנה וקללותיה', אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא?! אין עצרת נמי ראש השנה היא! דתנן 'ובעצרת על פירות האילן'" (מגילה לא,ב).

עצרת אינו מתייחד ואינו נבחר רק בגלל פירות אילן הנידונים ביום זה, שהרי אין עדיפות בפירות האילן על פני התבואה והלחם שהם עיקר מזונו של האדם ובוודאי שהפירות אינם עדיפים  על המים. למרות כן לא נקבעה התקנה של קריאת התוכחה, לא לפני הפסח ולא לפני חג הסוכות.  מכאן שיש סיבה נוספת ההופכת את העצרת ליום דין.

סיום השנה וקללותיה שחל בערב יום העצרת לקראת תחילתה של שנת אילן חדשה מגיע יחד עם הנהגה מיוחדת מדינא דגמרא בהלכות הקזת דם, שיש להזהר ולהמנע בערב חג השבועות ומשום כך גזרו גם בשאר ימים טובים: "מעלי יומא דעצרתא - סכנתא. וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת. דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח. דאי לא קבלו ישראל תורה - הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו" (שבת קכט,ב).

מבאר הרשב"א: "יום ההקזה כשעת הסכנה שהכח נחלש בהתמעט הדם ואפילו רוח מועט מזיקתו... ובערב עצרת שהרוח רע וחזק באותו יום דשמו טבוח כנזכר שם. ואמרו: שהשטן מקטרג בשעת הסכנה." (שו"ת הרשב"א א,תיג). גם כהיום הזה יש להישמר בכך, כפי שכתב הרמ"א: "ונהגו שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב - ואין לשנות" (כל בו בשם מהרי"ו. או"ח תסח,י). כשם שטרם קבלת התורה אמרו לפניו מלאכי השרת: "חמודה גנוזה שגנוזה לך, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו'" (שבת פח,ב). כך בכל שנה ושנה בערב יום קבלת התורה לפני שאנו מקבלים שוב את התורה מתעורר מחדש הקטרוג הזה לבשרייהו ולדמייהו (תורת חיים ב"מ פו,ב. ראה שולחן ערוך הרב).

אכן יש להבין, הרי אותו שד לא היה שותף ליראתה של הארץ ושל העולם כולו שמא ישראל לא יקבלו התורה ומדוע מתעורר אותו רוח ושד לאיים על בשרם ודמם של ישראל? עוד יש להבין הרי קבלו ישראל התורה והארץ שקטה ומה יש לו לשוב ולאיים מדי שנה בשנה? הרי כך אמרו במסכת שבת: "מאי דכתיב 'משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה ' (תהלים עו)  אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה - יראה, ולבסוף - שקטה. ולמה יראה - כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי (בראשית א,לא) ה"א יתירה למה לי? - מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". (פח עמוד א).

אלא שיראת הארץ היתה על עצם קבלת התורה של ישראל כעם וכציבור והיא אכן שקטה ונרגעה. אבל עדיין כל יחיד ויחיד צריך לרצות את התורה בלבו ברצונו האישי ולהשיב אל הלב  את מה שהוא מבין בשכלו ומכריז על כך בפיו באמרו יחדיו "נעשה ונשמע". אכן אצל היחידים היה עדיין חשש גדול גם בעת הזו. על כך אמרו במדרש רבה פרשת נשא: "אפילו בשעה שהיו אומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד) היו אומרים בפיהם אחד ובלבם אחד. שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו (תהלים עח). הרי אפילו באותו היום שהיו עומדים לפני הר סיני לא היה לבם נכון לבוראם" (ז,ד)  מבאר רבי מאיר שמחה זצ"ל: "ויתכן כי הושרש בלבבם טעיות העו"ג והבליהם ומושגיהם הזרים לכן לא פעלה עליהם התגלות כבוד ה' ואמיתתו אשר הופיע עליהן פתאום לאחר שלשה חדשים, לעקור מלבבם כל רע. וכשעשו אחדים מהם וערב רב העגל לא היה אחד [לבד חור] אשר התנגד עליהן ומיחה בידן כי עוד לא נחקק בליבותם הוד מציאות אלקי יחיד בלתי מושג משגיח על כל ומנהל כל בהנהגתו הפרטיות, ועל זה אמרו ובלבם יכזבו לו כמו שדרשו חז"ל" (מש"ח שמות יג,יז).  

נמצאנו למדים שטענת המלאכים היתה איך אפשר ללתת תורה אל "הבשר והדם" של כל יחיד ויחיד וזו גם טענתו של הרוח שמאז קבלת הורה של ציבור עם ישראל אינו נקרא 'טובח' אלא 'טבוח' מאחר שכוחו כבר נעקר מלבם של כלל ישראל בשעת מתן תורה ונותר רק בלב היחידים (ע"פ מהרש"א סנהדרין מג,ב).

מעתה יתבאר לנו, שחומרתו דינו של יום
עצרת בהיותו יום הדין לפירות  האילן, בכך שהאדם נידון בו האם האילן שלו מוכן לפירותיו. האם שרשיו מרובים וענפיו מועטים והאם לפירותיו יש בסיס חזק ויציב (אבות ג). מכאן המקור לגדר יום הדין של עצרת המשולב ביום הדין על פירות האילן. כלומר, על הכנתו של האדם לצמיחת אילן חייו ופירות עמלו. כך מביא  השל"ה הקדוש בשם הספר תולעת יעקב [חאגיז] 'יום מתן תורה, מורה על חידוש העולם להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ולדונו על פירות האילן, כדאיתא ... בעצרת על פירות האילן... על השלימם בתורה ובמצוות כראוי" (מסכת שבועות  נר מצוה).

 

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל