בעבדי במשה - מאמר לפרשת בהעלותך

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

 

הזכרון מאותו עונש, עונש הצרעת המפורסם ביותר בעם ישראל, נותר צרוב בנו וניתן לנו למזכרת כמצוות עשה: הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד - - - זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כד, ט). כפי שכתב הרמב"ן "יצוה במצות עשה, שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה (ובהשגות לסה"מ ז). תפילתו הכאובה של משה הצועק אל ה' בתמצית לבו - 'אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ' מועילה לה לאחותו המסורה לו מאד, והיא מקבלת הוראה להמתין שם, בחוץ. כשכל עם ישראל היושב כבר על המזוודות ממתין לה שבעה ימים שלמים, עד שתשוב אל המחנה בריאה, שלמה וטהורה מכל נגע.

בשבעה ימים אלו למד העם לזכור את המאורע החריג הזה ולהפנים את לקחו. שהרי כך היה הדבר, מרים הסיקה מסקנות מתוך מה ששמעה מצפורה אשת משה, כשהסיחה לה לפי תומה על הנהגתו המלאכית של בעלה. מרים דברה באופן ברור וחזק (רש"י "דבור, לשון קשה") ואמרה לאהרון אחיה, שעליהם לסייע ולהשיב את הבית הזה שיהיה כמו ביתם של שלושת האבות ושאר הנביאים. למרים לא היה ספק שמשה הנוהג בפרישות מביתו חורג ממנהגם של שאר הנביאים. אלא שהיא ואהרן אכן לא ידעו, שמעלתו שונה מהם בתכלית. שעל הנהגתו זו נאמר לו אחרי מעמד הר סיני כשהורה לכולם, לעם ישראל וגם לנביאים 'שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם' (דברים ה,כח). לו, למשה רבינו בלבד נאמר שם באופן אישי 'וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי' (שם). מתוך שטעתה, דברה עליו בניסוח ברור שאין בו ספק, "אף על פי כן, מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר וכו'" (רמב"ם טו"צ טז,י). אכן התוכחה לשניהם, גם לאהרון וגם למרים היתה על חוסר הידיעה שלהם בהבדל שבין נבואת משה לבין שאר הנביאים. אבל מאידך, העונש שהיה למרים היה על שדברה על משה אחיה באופן אישי, לא על הפגיעה ביסוד מעיקרי האמונה, עליו כתב הרמב"ם: "היסוד השביעי - שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת כל הנביאים" (פיהמ"ש פרק חלק ויסוה"ת ז,ו).

כך מסיים ה' את תוכחתו להם: 'וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה' (יב, ח)מפרש רש"י: "אינו אומר 'בעבדי משה', אלא 'בעבדי במשה' - בעבדי אף על פי שאינו משהבמשה אפילו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו" (שם). נתבונן ונשאל, הרי אין אפשרות להפריד בין משה האיש לבין משה כעבד השם, ואיך אפשר לומר עליו 'במשה אפילו אינו עבדי'? אלא ששני עניני תוכחה היו כאן. האחד, על הפגיעה במעמדו הנבואי של מקבל התורה. השני, על איסור לשון הרע.  מעמדו הנבואי מוגדר כאן בשמו העצמי 'משה' אותו נתנה לו בתיה בת פרעה - וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (שמות ב,י). מבאר המהר"ל: משה היה משוי ומופקע מהחומריות כולה. כשהמבטא הגדול של חומר הגלם של העולם, החומר הנזיל וחסר הצורה, הם המים. משה שהיה מעל החומר, היה האישיות הרוחנית, בעל הצורה, החזק ביותר בבריאה. כשהוא דבוק בה' כל הזמן ולכן יכול לקבל נבואה כל רגע (גבורות השם י"ח). בשם התואר הזה 'משה' קוראים חכמי ישראל לחכם גדול המופשט משינויים הבאים מהחומר, הממשיך את מעמדו של מוסר התורה. הם אומרים לו: 'משה שפיר קאמרת'. מבאר רש"י: משה - כלומר רבינו בדורו כמשה בדורו. שהוא גדול הדור (סוכה לט,א. שבת קא,ב).

במקביל, משה רבינו הוא גם עבד ה', הצדיק המושלם ביותר. כפי שכתב הרמב"ם "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם" (תשובה ה,ב). משה היה עבד ה' בכל רגע מחייו עד לשניה האחרונה, כאשר קיים את מצוות בוראו למות מתוך בחירה, במיתה שיש בה קיום של מצוות עשה - וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ (דברים לב, נ. הגר"א).

מעתה נתבונן בדברי רש"י המוזכרים: "בעבדי אף על פי שאינו משהבמשה אפילו אינו עבדי". כשני עניינים מוגדרים. ההגדרה האחת, על החטא של חוסר ההבחנה במעלת הנביא ששמו העצמי הוא 'משה', גם אם לא היתה פגיעה אישית בו. זו התוכחה "ומדוע לא יראתם לדבר במשה - אפילו אינו עבדי". במקביל יש חסרון נוסף - פגיעה בעובד ה' נאמן ומושלם. גם אם לא היה כאן חסרון בהבנת עיקר אמונה, היה עליכם להזהר מלדבר בו, "בעבדי אף על פי שאינו משה".

עתה נמשיך להתבונן בדברי חכמים הנראים כמופלאים: וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת - אמר לו אם שוגגים היינו מחול לנו כמזידים (ספרי שם). כי החומרה הגדולה של טעות בשוגג הנוגעת בעיקר האמונה במשה רבינו, גרועה היא ממעשה של לשון הרע במזיד על עבד ה'. לכן אמר לו אהרן למשה, אם חטאנו בעיקר האמונה הרי שלא ידענו מכך. אנא, תייחס לנו רק את העוון שייתכן והזדנו בו כשדברנו עליך שלא כראוי. ההכרעה שלך משה הנביא, הנאמן בבית ה', תועיל להגדיר את הנעשה ותפילתך תועיל לכפר על מה שנעשה. בקשת אהרון הועילה, תפילת משה התקבלה. לנו נותר הזכרון - "זכור....למרים" (ראה קובץ מאמרים לר"א וסרמן הי"ד עמ' יט, מח-ט). 

 

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל