ההתגרות באדום עמון ומואב - מאמר לפרשת קורח

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי האֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ. כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן: (חקת כא,כו) כתב רש"י והוא נלחם - למה הוצרך להכתב לפי שנאמר אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב (דברים ב,ט). וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל.

כך מבאר משה רבינו בתחילת ספר דברים, את שאמר לו ה' טרם יציאת העם למסעות המבוארים בפרשת חוקת. אַל תִּתְגָּרוּ בָם... כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר (דברים ב,ה). אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה (ט). וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה (יט).

לדעת הרמב"ם הארצות הללו אינן באיסור עולם, אלא שהיתה זו הוראת שעה לזמן מוגבל. כך כתב בספר המצות, שהוא מתפלא על מי שמונה מצוות כאלו למה לא מנה את איסור ההתגרות: "השרש השלישי - שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות... ואני נפלא מזה שמנה אלו הלאוין - למה לא מנה אמרו יתברך: אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. וכן האזהרה שבאה בבני עמון אל תצורם ואל תתגר בם". לכן כתב בהלכות מלכים, שמותר להלחם עם עמון ומואב אלא שאין להקדים להם שלום כפי שמחויבים בשאר האומות. (הלכות מלכים ו,ו). אבל הרמב"ן בסוף השגותיו לסה"מ חולק וסובר, שאיסור זה להתגרות באדום עמון ומואב, הוא באיסור עולם.

אכן צריך ביאור מה ההוכחה של הרמב"ם שאיסור זה אינו לעולם. הרי מהמבואר בדברי הרמב"ם עצמו יש לשאול. הרי הגדיר את המצווה בהריגת הכנענים ועמלק, כמצווה לדורות למרות שלעתיד ה' הבטיח שהוא יכלה אותם. וטעם הדבר כתב שם, היות שאם ימצא אחד מאלו הרי שתשוב החובה עלינו להרגו. ואי הימצאותם של האנשים הללו בהם מתקיימת המצווה אינה מפקיעה את המצווה עצמה. (סה"מ עשה קפז). אם כן מדוע לא נקבע לדורות איסור זה כדעת הרמב"ן?

יתכן לומר, היות שמלכתחילה נאמר לנו בתוך עיקרי אמונת התורה וההבטחה לאברהם אבינו שבגאולה העתידה תהיינה ארצות אלו בכלל הכיבוש לכן נחשבת מצווה זו כמצווה לזמן מסויים בלבדכנאמר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת... אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. (בראשית טו,יח-כא). כתב בספר כפתור ופרח "לעתיד לבא יהיה אף ארץ אדום לנו בחסד אל עליון, וכן הביא רש"י ז"ל פרשת לך לך בפסוק את הקני (בראשית טו, יט) שאמר עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבע, והשלשה אדום מואב ועמון והם הקני והקניזי והקדמוני עתידין להיות ירושה לעתיד. שנאמר (ישעיה יא, יד) אדום מואב משלח ידם ובני עמון משמעתם. וכן העיד הנביא ע"ה (עמוס ט, יב) למען ירשו את שארית אדום וכל הגוים. ורבי אברהם פירש קני וקנזי וקדמוני מבני כנען ויש להם שתי שמות. ולרש"י שומעין שאמר כהלכה, שכך נראה ממאי דאמרינן פרק חזקת הבתים (ב"ב נו א) אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה חייב במעשר. למעוטי מאי, למעוטי קני וקניזי וקדמוני וכו'" (פרק י).

כך כתב הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש: בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש ... והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקנזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו" (ח,ד). "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה... וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר... אף בערי מקלט הוא אומר 'אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים' וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו (יא,א-ב). קיני קניזי וקדמוני הם עמון מואב ואדום, שיתווספו למלך המשיח. נמצא שהתורה עצמה מבארת לנו, שכאשר נאמר למשה שלא להתגרות בם, נאמר לו שאיסור זה אינו לעולם אלא לזמן ההוא בלבד שאם לא כן איך יכבוש אותם המלך המשיח.

ההבדל שבין אדום מואב ועמון לעמלק וכנען מבואר כאן. על אלו יש מצווה לרדוף אחר כל יחיד ויחיד כדי לכלותו ואילו על עמון ומואב אין מצווה כזו. כך מבואר בדברי רש"י לעיל, שמשעה שנכבשו על ידי סיחון הם הותרו בהתגרות וכיבוש. כי כיבושו של סיחון הפקיע מהם את השם העצמי שלהם כיושבי ארץ מואב. המואבים שהיו יורשיה כבני לוט נושאים שם זה רק כאשר הם שולטים על ארצם ולכשנכבשו אין הם נחשבים כמואבים לעניין זה. לכן אין החובה להזהר בהם נוהגת לעולם, כי המואבים אינם נושאים בעצמם את השם הזה של "אומה", אלא אם הם שולטים בארצם וכאשר מופקעת מהם השליטה, אין כלל איסור להתגרות באנשיה של אומה זו. היות ובטבעו של עולם השלטון שלהם בארצם אינו דבר בעל שם עצמי כמו של האומה העמלקית ושבעה עממים. שהרי כל שלטון נחשב בטבעו כזמני וכמיועד להתחלף כדרכו של עולם. לכן סובר הרמב"ם שגדר מצווה זו שלא להתגרות בם אינה לדורות, ונוהגת כל זמן שיש לאדום עמון ומואב שלטון שלהם על ארצם.

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל