הכשרה טהרה וקדושה בכלים - מאמר לפרשת השבוע פרשת מטות

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

"ריש לקיש אמר, כל אדם שכועס אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, ממשה, דכתיב: וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל וגו' וכתיב: וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וגו' מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע וכו'" (פסחים סו:) נתבונן בספר התורה ונחזי, שגם אחרי שקצף עליהם המשיך משה רבינו בדבריו ואמר להם את פרטי ההלכה למעשה בדיני טומאת המת וטהרתה, שהכלים שנגעו במת טמאים. עוד אמר, שהגויים שנשבו אם יִטָמְאוּ במת אחרי גֵרוּתָם, דינם כדיני ישראל שוביהם (רש"י מספרי זוטא וילק"ש חקת תשסא).

הלכות אלו שכבר נאמרו בכללוּתם בפרשת חוקת, שבו ונאמרו בפרָטיהם כאן על ידי משה בחזרתם ממדין. כנאמר: וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל... וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם. וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ. (מטות לא יג-כ). אבל משה רבינו נעצר כאן כאמור, בגלל כעסו. כי הביטוי להמצאות החכמה בלב החכם בכל שלמותה, היא הדרך להעברת דברי התורה לישראל.

על כן נאמרת הפרשה הבאה על ידי משה אבל מפיו של אלעזר בדווקא. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. בפרשה זו נאמרו שלוש הלכות בטהרה. תחילה בדיני טהרת והכשרת כלי המתכות שבלעו בדפנותיהם, מנבלות וטרפות ממאכלי המדינים - שיוכשרו בדין "כבולעו כך פולטו". הלכה נוספת נאמרה להם מפי אלעזר בשם משה רבינו, שעליהם לטהר את בגדיהם והתכשיטים שבזזו מטומאת מת. ההלכה השלישית היא, שיש להטביל כלי סעודה העשויים ממתכות והטבילה מועילה שיכנסו לקדושת ישראל בהיטהרם מטומאת הגויים (רש"י מדברי חז"ל).

מדברי הגמרא המוזכרים לעיל מוכח, שהלכות אלו הנאמרות מפי אלעזר אינן באות לישראל כדברי נבואה חדשים במצוות מחודשות. החכמים לימדונו על הסתלקות הנבואה מהנהגתו של אלישע הנביא ולא מהנהגת משה. כי ממשה רבינו אבי הנביאים לא מסתלקת הנבואה כלל וכלל ואפילו לא לזמן קצר (עי' גו"א מטות ל,ב נבואת משה באמירת המצוות). יתכן לבאר, שמשה עצמו למרות שהמשיך ואמר את ההלכות מיד כשקצף, עצר ולא אמר את שאר ההלכות מפיו וזאת בדווקא. בכדי ללמד לדורות את תורת העברת החכמה, שיש לחכם גם אם הוא כמשה רבינו להימנע מלומר הלכות אחר הקצף והכעס על תלמידיו.

תוספת זו של פרטי ההלכה, הרי היא כהלכות התורה הנאמרות בעל פה לפרטיהן מפי משה (ראה הקדמת הרמב"ם לספרו "והמצוה זהו פירושה"). כאן יתכן לומר, שלכן מוגדרת בגמרא צורתה של מסירת הפרטים בהלכות אלו כ"חכמה" ולא כ"נבואה", היות שהפרטים אינה נמסרים ונאמרים לישראל במעמד ובגדר של שמיעת ה"נבואה" אלא כלימוד "חכמת התורה". [לכן בשעת מסירת עיקרי המצווה הסיר משה את המסוה, כדי שתינתן התורה כבסיני. עיין רש"י שמות לד ל-לד]. משה רבינו לא חידש כאן את עיקר מצוות איסורי מאכלות או הכשרת כלים, אלא אמר לאלעזר להורות להם פרטי הלכותיה של המצווה. מסירתו של אלעזר הרי היא כמסירתן של הלכות התורה שבעל פה המעבירה את "חכמת משה" לישראל.

נתבונן ונראה שאכן כל ההלכות שאמר אלעזר בשם משה, הן פירוט של הכללים הידועים (ראה חזקוני וספורנו לא,כא). הלכות טהרת הכלים מאיסוריהם, אינן מחדשות לכאורה הלכה בדיני מאכלות אסורות, אלא מלמדות דרך להוציא את האיסורים הבלועים בדפנות הכלים (יש לעיין במש"כ האו"ש מאכ"א ט,יט). גם הלכות הטהרה מטומאת מת של אדם וכלים, נאמרו בכללותיהם בפרשת חוקת ופרטי פירושיהם נאמרו מפי אלעזר (דוגמא לדבר ברמב"ם טו"מ ה,ג).

כך בהלכות הטבילה לטהרת הכלים שנשבו, שגם היא כלולה בעיקר גדרי הלכות גרות. שהרי כך הטעימו בתלמוד הירושלמי "לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל" (סוף מסכ' ע"ז). כפי שאת הלכות הגרות לדורות למדנו ממתן תורה, בה נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה והרצאת דם (כריתות ט.) כך בהלכות כלי מדין למדנו פרט בהלכות הגרות, שהטבילה מטהרת את הכלי מטומאת העמים ומכניסה אותו לקדושת ישראל. לכן מחדש בעל האבני-נזר זצ"ל, שבני ישראל עצמם כאשר באו בברית, לא הטבילו את כליהם, כי הטבילה של הגר מכניסה אותו יחד עם כל אשר לו לקדושת ישראל (שם משמואל מטות ועוד באחרונים).

בכך מבואר מדוע אין מברכים על הגעלת כלים, כשם שמברכים על טבילתם. כי גדרי ההגעלה שלמדנו מפי אלעזר, הם פרטים מעשיים המאפשרים לנו להשתמש בכלי ללא האיסור הבלוע בו. הכשרת כלים לאכילה אינה מצווה ולכן אינה יוצרת מעלה המחייבת לברך ברכה המצוות. אבל טבילת הכלים למרות שהיא פרט בהלכות גרות, היא מבטאת חידוש במעלת ישראל וקדושתם ולכן יש לברך על טבילת הכלים.

אגב ביאור זה בעניין טבילת הכליםיתבאר ספק המובא בראשונים בנוסח הברכה"הבא להטביל כלים קודם טבילתן ... על טבילת כליםויש אומרים על הטבלת כלים". (האורה ראבי"ה ועוד). יתכן להטעיםשהנוסח "על הטבלת כליםמבטא את המעלה של בן ישראל העושה את ההטבלהכשבכך "העולם מתעלה עמו" (מס"י א'). הנוסח "על טבילת כליםמבטא את המעלה של הכלי עצמושכביכול הוא הטובל ומעתה תהיה לו עליה וקדושה להיות ממשמשי היהודיהאדם השלם. (ראה רש"י בראשית כג,יז).

 

 


לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל