שואלים ודורשים בעניני אלול

 

  1. כתיב אני לדודי ודודי לי, ר"ת אלול, וסופי תיבות עולה ארבעים כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ, כי באלו הימים התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה, ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה (מ"ב ריש סי' תקפא) וידועים דברי הזוהר הקדוש כי כל שער בשמים שנפתח שוב אינו נסגר, ונשאר פתוח לדורי דורות, וכאמור בחודש אלול בזמנו של משה רבינו נפתחו השערים לבעלי תשובה, ומאז ועד היום חוזרים ונפתחים מדי כל שנה ושנה בחודש אלול להשפעת רחמים (שפתי חיים עמ' כו) ואמנם לזכות לתשובה שלימה קשה מאוד אבל כבר מבואר בפסוקים שיעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם מגעת (שע"ת א א). עוד כ' רבינו יונה (שע"ת ג טז) "ודע כי לפי גודל המצוה יגדל עונש מי שיחדל לעשותה" עכ"ל, מעתה מה יגדל עונש המתרשל בחודש אלול אשר יגדל שכר המתחזק בו בהכנתו ליום הדין ויוה"כ (מרן המשגיח זצוק"ל)
  2. כתב רבינו יונה "משנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ יהא חרד וירא מאימת הדין" (רבינו יונה ספר היראה) הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל מעיד על דור שלפניו שכשהיו מזכירים חודש אלול תקף רעד ואימה על כל הציבור (אור ישראל אגרת יד) "וכבר בערב ר"ח אלול הרגשתי עייפות וחולשה מכח עבודת האלול" (מרן המשגיח זצוק"ל) ושמעתי לפני שנים רבות מאדם זקן מסלוצק, דפעם כשהי' מריבה אפי' בין העגלונים הפשוטים, הי' אחד צועק לחבירו "אלול" (הגר"ג אדלשטיין שליט"א גליון 165) והיום אין מרגישים כ"כ את האלול, אבל העצה הוא לזכור ולחשוב כל הזמן שעכשיו "אלול" (הגר"ג אדלשטיין שם בשם הגר"ד פוברסקי זצוק"ל)
  3. בראות עומק הדין עד היכן מגיע באמת, ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין, ומי יצדק לפני בוראו, באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול, וכן אמרו חז"ל ומגיד לאדם מה שיחו, אפי' שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת הדין (מסילת ישרים פ"ד) והגאון ר' יצחק בלאזר זצ"ל בא בחלום להגאון ר' חיים ברלין זצ"ל ואמר לו שהדין של מעלה חמור מאוד שאי אפשר לשום אדם בעוה"ז לשער כלל, וביחוד מקפידים על דיבורים אסורים שנדברו שלא כהוגן (אגרת מהגאון ר' חיים ברלין זצוק"ל מובא בתחילת ספר כוכבי אור) והגאון ר' אליהו לופיאן זצוק"ל הי' חוזר על הסיפור הנ"ל, והי' שואג כארי "חטא הלשון נורא מאוד! אף אחד אינו בא להגן ולסנגר על החוטאים בחטא זה!"
  4. מי שמעיק לו ימי האלול, הרי זה סימן שיש לו נטיה של "שרירות לב", והמצפון מעיק לו, כי אינו יכול לעשות כרצונו. באלו הימים צריכים להיות בשמחה. משל לדבר, הי' מנקה בעיר, ושאלו אותו מה הרויח, הרי מחר שוב יהי' מלוכלך, והשיב המנקה שכדאי לנקות יום יום, שאם לא הרי יצטבר לכלוך וכבר לא יוכלו לנקות. וזהו העבודה של הארבעים יום האלו (הגרי"א וינטרויב זצוק"ל גליון 8)
  5.  כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל יראת שמים (שבת דף ל"א) אפי' אדם מישראל למד מקרא משנה תלמוד ואגדה ותוספתות ואין בו יראה, לחינם צלל במים אדירים וכל מה שטרח לחינם טרח! (אורחות יושר מחז"ל) כל שאינו עושה גדרים וזהירות ומשתדל לקנות יראת שמים לא רק שחסרה לו יראת שמים אלא הרי הוא מן הרשעים (רבינו יונה שער ג' י"ב)
  6. אמרו חז"ל, בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה, טפי ניחא ליה (ר"ה כ"ו ע"ב) כי ככל שתגדל היראה כן יזכה יותר לחסד הכפרה ולהתרצות לפני השי"ת, ויתכן שבאים להתפלל בר"ה במקום טוב, ועושים כל הסימנים שיש בהם סימנא מילתא לסימן טוב, והעיקר מזניחים, אין זה אלא מעשה שטן שיודע שבזה ינוצח, ע"כ אינו מניח לעשות זאת (קובץ הערות למרן המשגיח זצוק"ל)
  7. היראה היא עבודה מתמדת, ומי שאינו יודע יסוד זה, יכול להיות עטור בזקן ופיאות, ומהדר במצוות, והעיקר חסר מן הספר! (מרן הגרא"מ שך זצוק"ל – לולי תורתך) ואין היראה באה מאליה אלא מעלה היא בפני עצמו שיש צורך בבקשה מיוחדת כדי להשיגה, וכמו שאנו אומרים בתפילה "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך" וכן "וישם בלבנו אהבתו ויראתו" (קובץ הערות ממרן המשגיח זצוק"ל)
  8. "הרגל תמיד שפתיך דברי יראת שמים, כגון "הוי עז כנמר", "סוף דבר הכל נשמע", "ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה", "מאד מאד הוי שפל רוח", וכיוצא באלה הרגל על לשונך ואז לא תכשל" (רבינו יונה ספר היראה) וסימן לאהבת ה' הוא, שבכל פעם כשהוא אומר שיעשה משהו, יאמר "אי"ה", אפי' אם בדעתו לעשות את הדבר בעתיד הקרוב ביותר (חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ו)
  9. כל פרישות תענוגים וסיגופי הגוף באיזה בחינה – אם מתענוגי אכילה, או מראיה של איסור, או יתר תענוגים, וכל מיני פרישות של קדושה – נקרא הכל יראת ה' (ס' שולחן הטהור בשם ספר רזיאל המלאך) ואכילת תענוג הוא "אבי אבות הטומאה" (קוב"א חזו"א ח"א אגרת כ') ומאוד יהי' צנוע באכילתו (רבינו יונה ספר היראה)
  10. הדן לכף זכות דנים אותו לכף זכות (שבת דף קכ"ז) וזהו עצה טובה לזכות בדין, לדון את חבירו לכף זכות, ועי"ז ידונו אותו לכף זכות (שיחות מוסר להגר"ח שמולאביץ זצוק"ל)
  11. כל רגע של אדם הלא יכול להשיג נצחיות ע"י מעשה המצוות או תורה, נמצא שכל רגע שאדם בטל, אבד נצחיות, וכשאדם עושה חשבון כמה זמן מנצל לטוב, יראה שזה קצת מאוד, והשאר מאבד להבל ולריק (ס' ימלא פי תהלתך מהגראי"ל שטינמן שליט"א)
  12. לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים (סליחות) ובהקדמה לספר מנוחה וקדושה מבואר, שהתפלל כל ימיו שיזכה להרגיש את הבושה באמת. ועי' חינוך מצוה תר"ו שצריך האדם ליזהר בתפילותיו, שלא יאמר דבר לפני הקב"ה כי אם בדקדוק גדול, ואיך לא נבוש לומר בסליחות "ולנו בושת הפנים" ואין אנו בושים כלל! (ס' ימלא פי תהלתך להגראי"ל שטינמן שליט"א)
  13. מדרכי התשובה שיהא צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים (רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ד) ועיקר התפילה הוא לשבור גאותו ולשוב אל ה' (אבן שלמה להגר"א פ"ט סי' ז')
  14. עבירות שקשה לעשות עליהם תשובה, אם הוא מקיים את עיקרי התשובה ואת כל פרטי התשובה שבכחו וביכלתו לקיים, אז הקב"ה מיקל עליו את התשובה, וממציא לו דרכים לחזור בתשובה, כגון אם גזל, והנגזל רחוק ממנו, יסבב הבורא שיפגש אותו, ואם הוא לא מכיר את האנשים שגזל מהם, יגרום הקב"ה שיוציא את ממונו לצרכי ציבור, באופן שגם אלו שגזל מהם יהנו ממנו, ואם הנגזל מת, יעזור לו ה' שיוכל להחזיר את הממון ליורשיו..." (חובת הלבבות שער התשובה פרק י)
  15. אמר ר' יוחנן, ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו שנא' ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו.... אלא מדאקדמיה אדבורי אדבריה, ומדאדבריה ש"מ תשובה עבד בימיו (ב"ב ט"ז ע"ב) חזינן מזה כי זה סתירה לרשע, כי רשע אין לו מרות מחכמים, ומי שמקבל מרות וכופף עצמו, בהכרח שכבר אינו בגדר רשע של בשרירות לבי אלך (ס' ימלא פי תהלתך להגראי"ל שטינמן שליט"א)
  16. גם מי שאינו נזהר כל השנה מפת פלטר, מ"מ בעשי"ת יהא נזהר בזה (שו"ע או"ח סי' תר"ג מהירושלמי) ואין זה ענין לתשובה, כי הרי כוונתו להמשיך לאחר יו"כ ולאכול פת פלטר, אלא כדי לזכות שהתשובה יתקבל לפני ה' ויזכה לסליחה וכפרה, צריך להוסיף במצוות ולחפש זכויות, וכן מבואר במד"ר פ' אחרי מות וברמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד (הגראי"ל שטינמן שליט"א)
  17. "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (דברים כ"ו מ"ד) הבטחה זו איננה רק על קיום הגופני של כלל ישראל, אלא בעיקר על קיום הרוחני (שפתי חיים בשם הרב דסלר זצוק"ל) נמצינו למדים שאף לרשע גדול שולחים מן השמים התעוררות כדי שישוב (שפתי חיים עמ' ט"ו) וגם לבלעם הרשע שלח הקב"ה את האתון כדי לעורר אותו לתשובה (הגראי"ל שטינמן שליט"א)
  18. אמרו חז"ל על אלעזר בן דורדיא שהגיע עד דיוטא התחתונה, ובסוף זכה לחזור בתשובה (ע"ז י"ז ע"א) ושם בחז"ל מבואר שבכה עד שיצאה נשמתו, ולמדים מכאן גודל חיוב התשובה עד מסירות נפש ועד בכלל, כי מה ערך לחיי האדם בלא תשובה בהיותו מרוחק מהשי"ת, הלא חייו אינם חיים! (שפתי חיים בשם הגר"ח מוואלזין זצוק"ל)
  19. אם אין אני לי מי לי (אבות א יד) אם האדם לא יעורר נפשו, מה יועילוהו המוסרים (שע"ת ב כו)
  20. מחסדי הא-ל על ברואיו, לפקוד אותם, ולראות מעשיהם יום א' בכל שנה ושנה, כדי שלא יתרבו העוונות ויהי' מקום לכפרה, והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים מעביר עליהם, ואם אולי יש בהם עוונות שצריכים מירוק נפרע מהם מעט מעט, וכעין משאחז"ל אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, ואם לא יפקדם עד זמן רב, יתרבו כ"כ, עד שיתחייב העולם כמעט כליה חלילה, נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יו"ט, ומצד שהוא יום הדין ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה, וזה הטעם שלא קבעו ז"ל לומר הלל במועד הזה, וכמו שאמרו שאין ראוי לו לאדם לומר שירה והוא עומד בדין (חינוך מצוה שיא) והא בהא תליא, דר"ה הוא מועד רק למי שעומד בו ביראה ופחד, ומי שעומד בו בלי יראה ופחד הרי זה כאומר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך, וענשו מפורש בתורה שלא יאבה ה' סלוח לו (מרן המשגיח זצוק"ל)
  21. איתא בר"ה (ט"ז ע"א) מפני מה תוקעים ומריעים וחוזרים ומריעים, כדי לערבב השטן, ופירש"י מתוך שרואה ישראל "מחבבין" המצוות טענותיו מסתתמים, מכאן הארה לעשות עבודת ה' בחודש אלול דרך "חיבוב", בקביעות, להתגבר בשמירה גם בעת קשיים, התמדה בלימוד התורה, הכנה לקיום המצוות וכדומה (קובץ הערות למרן המשגיח זצוק"ל)
  22. מרן החזו"א זיע"א למד ספר שערי תשובה בחודש אלול, ואמר שבימים אלו צריך ללמוד כל יום בספר שע"ת (אורחות רבינו)
  23. בעמדנו עכשיו בחודש אלול, הרי אנו יודעים שהדרך לזכות בדין היא ע"י קיום התורה והמצוות, שבזה זוכים לעוה"ב וגם אשריך בעוה"ז, א"כ אלול אינו זמן של מתח ופחד, אלא זמן של שמחה, ואמנם בודאי שצריכים לפחד ולהרגיש אימת הדין, אבל יחד עם זה צריכים יישוב הדעת לעסוק בעצות המועילות לזכות בדין. וכמו אדם העומד לפני משפט בשר ודם, שאינו יושב בייאוש באין אונים, אלא משתדל ולוקח עורך דין, וגם הוא בעצמו חושב ומייעץ לעורך דין מה לטעון עבורו, וכל הזמן מחפש עצות כיצד יוכל לזכות בדין, כך גם אנו בימים אלו צריכים להשתדל ולעשות כל מה שבכוחנו, להתחזק בעסק התורה והמצוות ולהוסיף מליצי יושר, שכל מילה וכל מחשבה טובה יש להם ערך, וכל התקדמות הקטנה ביותר ברוחניות היא תוספת מדרגה, יהי רצון שנזכה לסייעתא דשמיא (דרכי החיזוק מהגר"ג אדלשטיין שליט"א גליון 166)
  24. פעם נכנס הסבא מקלם להת"ת דקלם בעשי"ת, ושמע איך שני אברכים מתדיינים בדבר קנית אתרוג לחג הסוכות, אז שאל אותם "האם עם יום כיפור כבר גמרתם!" (ס' חיי המוסר)
  25. הקב"ה רצה כמה פעמים להוריד את התורה לארץ, והיא סירבה, הי' זה בזמן אדם הראשון, ואח"כ בזמן האבות הקדושים, עד שהגיע לזמן משה רבינו, שלא הי' שום טענה ומפריע (פיוט של ברכת יוצר ליום ב' דשבועות) למדנו מכאן שהתורה הוא בעלים על עצמו, ולכן אדם שיושב ליד סטנדר ועוזב את הגמ', גם אם יחזור, עליו לדעת, כי כשהוא הלך- גם הגמ' הלכה, והגמ' אינה חוזרת כ"כ מהר...., וזו הסיבה שלא רואים הצלחה בלימוד (הגר"ש פינקוס זצ"ל בשם ר' ירוחם זצוק"ל)
  26. ודע, כי החוטא, כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאוד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו, ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו (רבינו יונה ריש שע"ת)
  27. מי שהי' בינוני בר"ה, תלוי ועומד עד יוה"כ, ואם לא עשה תשובה נחתם למיתה (ר"ה דף ט"ז ע"ב) ואע"פ שבינוני הוא חציו זכאי וחציו חייב, וא"כ לכאורה אפי' בעשיית מצוה אחת יכול להגיע לכף זכות ואפי' בלי תשובה, האמת לא כן, דבימים המסוגלים אלו, אם האדם אינו חוזר בתשובה יגדל עוונו מכל שאר המצוות שיעשה (ס' כוכבי אור סי' ה')
  28. "דין וחשבון", פי' הגר"א, דין על העבירה שעשה, וחשבון על המצוות שהי' יכול לעשות בעת שעשה העבירה. ולפי"ז תסמר שערת אנוש ביוה"כ, דקי"ל דעם תשובה מכפר גם על חמורות, ובלא תשובה גם על קלות אינו מכפר, א"כ כמה גדול החשבון שביום שנענה בו גם היחיד ואין השטן שולט עליו...., ונקל לעשות תשובה......, ואם חלילה לא עשה תשובה יוכל להיות העונש על החשבון - היינו העדר עשייתו התשובה – כמו שייענש על כל חטאיו, ואפשר יותר מהם, והאחרון הכביד......,אולם אם לא שב מדרכו הרעה מוטב לו שלא הי' יום הקדוש הזה ומוטב לו שנהפכה שליתו על פניו בערב יום הקדוש הזה, כי היום הזה הכפיל עוד ענשו לבלי קץ בעונש "חשבון" העדר התשובה, ע"ז ידוו כל הדוים, השיבנו ה' ונשובה אליך באמת ובתמים (משך חכמה פ' נצבים)
  29. הבורא ית' שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמשז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשוב להנצל זולתה אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו (מסילת ישרים פ"ה)

 

 

דברי חיזוק בענינים שונים

 

 

"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות נד ע"א במשנה) וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפי' לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים נראין בתחילתן טובים, ויהי' אחריתם רעה רבה, ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו רעה גדולה, מפני שאינו יודע סופה (לשון הרמב"ם בפיה"מ שם) וראוי שתבחין את נפלאות ה' בהנהגות העולם, ע"י שיסתכל תמיד בתוצאות הסופיות של המאורעות, העוברות עלינו הנראות כרעות בתחילתן, ותראה בהן פלא גדול. כי הרבה ממאוראות אלה הבאות עלינו שלא ברצונינו, הופכות בסופן לטובה, וכן להיפך, לפעמים נדמה לנו שנזדמנה לנו טובה, ואח"כ היא הופכת לרעה, ומסופר על חבורת עוברי דרכים שלנה ליד קיר אחד, ובא כלב ועשה את צרכיו על אחד מהחבורה. ההוא התעורר משנתו וקם לרחוץ את עצמו, נפל עליהם הקיר ומתו, והוא ניצל. והרבה פעמים קורים מקרים דומים, וכן מקרים הפוכים (חובת הלבבות שער הבחינה פ"ה) וכן רואים כן ממה שהשבטים מכרו את יוסף, והי' נראה כצרה גדולה, ובסוף הוא הציל את כולם מהרעב. וכן ממה שאמרו ליעקב שעדיין יוסף חי, דהי' נראה כשמחה גדולה, אבל הירידה הזאת של יעקב למצרים הי' תחילת הגלות ! (הגר"מ סלומון בשם הגר"א לופיאן זצוק"ל) כתב רבינו יונה "אמנם הגזל מן העברות החמורות, ועון המעלים עיניו מן העני גדול מן הגזל שנאמר (יחזקאל טז מט) הנה זה היה עון סדם אחותך, גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה, אע"פ שהיו אנשי סדום אנשי חמס, כמו שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים, שם הכתוב ראש עונם "אשר לא החזיקו יד עני ואביון" (רבינו יונה באגרת התשובה אות טז) עוד כתב רבינו יונה בענין הנ"ל "כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו אם דל אם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם שנא' הגיד לך מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד" (רבינו יונה שער ג אות יג) כתב רבינו יונה, תיקון לעון ביטול תורה, וז"ל "והרוצה להנצל מן העונש המר והעון הגדול הזה (של ביטול תורה), יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים הלומדים לשם שמים, ויעזר בשכירות הרבנים, כדי שיעמדו בעירו ויהיו עוסקים בתורה על ידו, ופירשו רבותינו ז"ל בספרי כי זה הוא מה שאמר הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה, "ללומדיה" לא נאמר אלא "למחזיקים בה", שהם מחזיקים ידי התלמידים והרבנים" (רבינו יונה אגרת התשובה אות ז) "חייב כל אדם לתקן מקום בביתו, וישים לו שם הלכות [ספרים] או תהילים או סידור תפילות, וכאשר יפנה מעסקיו ומדי עברו ממלאכתו יסור שמה לשנות או לקרות" (רבינו יונה אגרת התשובה אות ז) "טוב ונכון שיקנוס כל אדם עצמו בפשוט או במחצה, על כל יום ויום שיפשע מללכת לבית הכנסת ואל המקום אשר שם לו ספר אחד מספרי הקודש" (רבינו יונה שם) "בעל גאוה כמה שיש לו לא מספיק לו, ותמיד מטרידות אותו הדאגות כיצד להתעשר יותר, והוא מפחד תמיד על עתידו, ואף פעם אין הוא שמח בחלקו, כי מחמת גובה לבו וגאותו גם אם העולם כולו יהי' שלו, הוא לא יבוא על סיפוקו, כמו שאמר שלמה המלך החכם "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר" (חובת הלבבות שער הכניעה פ"י) ומדת הגאוה הוא יותר גרוע מלעבור עבירות (חובת הלבבות שער עבודת אלוקים פ"ד) כאשר מקיים מצוה כגון סוכה או לולב, חייב להקדים את כוונת לבך לאלוקים לפני עשייתה, לציית למצות בורא, לגדלו ולרוממו, ולהודות ולשבח לו על הטובות הגדולות ועל החסדים הרבים שהוא עושה אתך (חובת הלבבות שער חשבון הנפש פ"ג) התבונן במדת הבושה שה' נתנה רק לאדם, כמה גדולה חשיבותה, ומה רבה התועלת והעזרה שהיא מביאה, שהרי לולא הבושה מבני אדם, לא היו מארחים אורח, ולא מקיימים הבטחה, ולא ממלאים בקשה, ולא גומלים חסד, ולא היו נמנעים מאף פשע. ועד כדי כך גדול כח הבושה, שהרבה ממצוות התורה מקיימים רק מחמת הבושה, כי לולא הבושה, רוב בני אדם לא היו מכבדים אפילו את הוריהם, וכל שכן בני אדם אחרים, ולא היו מחזירין פקדון, ולא היו נמנעים מעבירה..... (חובת הלבבות שער הבחינה פ"ה)

 

בירורים והערות במספר טלפון 03-6783123