באר לחי לפרשת בראשית

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

מ'לעיני כל ישראל' ל'בראשית'

 

סיומה של התורה מחייבת גלילתה לראשיתה. סיומה של תורה ביישר כח על שבירתה, מחייבת לשוב ולשנות, לחזור וללמוד שוב ולהבין טוב יותר את ראשיתה. כך מסיים משה רבינו את התורה שבכתב: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. מפרש רש"י: "ולכל היד החזקה - שקבל את התורה בלוחות בידיו. ולכל המורא הגדול - נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא. לעיני כל ישראל - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר 'ואשברם לעיניכם', והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר 'אשר שברת' - יישר כחך ששברת". כלומר, שבירת הלוחות היא ביטוי לכוחה של תורה שבעל פה על התורה שבכתב. שהכרעת החכם בתורה - משה רבינו, באה לביטוי בכוחה הגדול לשבור את התורה שבכתב עצמה.

נתבונן בהקבלה שבין קבלת התורה של סיני ושבירת התורה מסיני - שניהם באו בקל וחומר. כך הוסיף משה יום אחד מדעתו וקבל תורה בשביעי בסיון מכח תלמוד תורתו וכך הכריע משה על שבירת הלוחות, שנחצבו מהשמים ונכתבו בידו של ה'. הכרעה זו עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו. כך אמרו חכמים: "הוסיף יום אחד מדעתו. מאי דריש? הַיּוֹם וּמָחָר (שמות יט,י) - היום כמחר, מה למחר - לילו עמו, אף היום - לילו עמו... ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו - דלא שריא שכינא עד צפרא דשבתא.         שבר את הלוחות - מאי דריש? אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ התורה כולה [כאן], וישראל משומדים - על אחת כמה וכמה! ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו - שנאמר אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת" (שבת פז,א).

משה יודע שהעולם כולו עומד ממתין ליום השישי בסיון. משה יודע שבורא העולם כתב את תורתו אלפיים שנה לפני בריאת העולם וקבע בסיום ששת ימי הבראשית שחמישה חומשי תורה יינתנו לישראל ביום שישי בסיון. משה רבינו יודע שעל תנאי זה ברא את העולם כולו - מעולם של תהו לעולם של 'טוב מאד'. תנאי שהשאיר את הארץ ביראה ובהמתנה לקבלת התורה. למרות כן לא התקיים התנאי שהתנה הקב"ה רק בגלל קל וחומר שלו של משה - "ילוד אשה" (שבת פח,ב). מהיכן נטל משה כח זה להכריע בכח זה כנגד כללי הבריאה שקדמו לבריאת שמים וארץ. מדוע היה כוחו של משה כה ישר לפני הקב"ה, שהסכים על ידו ואף אמר לו יישר כח על מעשים אלו?! כי השמים והארץ וכל צבאם הותנו ויועדו למטרתם כבר במילה הראשונה בתורה: "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח,כב), ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו(ירמיה ב,ג)" (רש"י א,א) כך גם בסיום מעשה שמים וארץ נאמר שם ברש"י: יום הששי - הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר יום הששי כולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה (א,לא).

משה רבינו מחליט לשנות את הכלל הראשוני הזה מכח כלל שהוא קודם לו, מכח הכלל שלמענו ועל פיו נכתבה התורה עצמה. התורה נתנה לבני האדם כדי ללמוד אותה וכדי לגלות את כבוד ה' בעולמו דרך תלמודה. זו הברית אותה קבע הקב"ה בבריאת שמים וארץ, הברית שבין האדם לבין התורה, מכח ברית משותפת זו מתגלה מטרת הבריאה ומתגלה הקיום שלה בהשגחת ה' על עולמו. כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיהו לג,כה).

כי התורה באה לגלות ולדבר בלשון בני האדם את דבר ה' כאן בעולמו. מי שמגלה את דבר ה' כאן בעולמו הם בני ישראל העוסקים בתורה בעולמם שלהם והולכים בה על פי כחם ודעתם. לכן מקדימה התורה ומספרת לנו את המהלך של בריאתה בעשרה מאמרות, כדי שנבין את העולם ואת ההיגיון הנמצא בבסיסו, כדי ניקח אחריות על עצמנו ועל העולם בו אנחנו חיים - בדרך הטובה או האחרת. כנאמר במשנה במסכת אבות: "בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות - אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" (ה,א)

עשרה מאמרות אלו מגלים לנו שהעולם נברא על פי סדר, מהלך והגיון. העולם נברא כך ונכתב לנו כך, רק כדי שנבין אותו ואת מטרתו, כדי שנוכל לבארו למי שעדיין לא מקבל את התורה כדי שיקבל אותה, או שיהיה ברור מדוע כה חמור דינו של האדם והאומה שאינם רוצים לקבל את דרכיה או מי שרוצה להלך ברשעו ולאבד את העולם.

כפי שכתב הרמח"ל: "הכלל הוא - שרצה לפעול פעולותיו לפי ערך הנבראים, לא לפי ערכו, על כן נתן לנו מקום להתבונן בם, ולהבין לפחות מעט מזעיר, אם לא כביר. והראיה לדבר - 'מעשה בראשית' ככתוב בתורתו, שהרי שם מעיד על עצמו שברא את עולמו בחילוק זמנים, והבדל מאמרות, ובסדר מה שרצה בו, ולא הכל בבת אחת, ולא במאמר אחד שהיה יכול להבראות. ומעתה יש לנו להבחין בכל פעולותיו וטעמיהם, וכל שכן בתולדותיהם, כל הסוגים והמינים והפרטים, ככל הסדר הנשמר בדרכי בני האדם" (דעת תבונות מ).

ההיגיון התורני הנמצא בעשרת המאמרות מהיום הראשון עד היום השישי מגלה, שלמען גילוי ההיגיון הזה נברא העולם ולמען הגילוי של ההיגיון הזה היתה שבירת הלוחות. דווקא בגלל התנאי שהיה ביום השישי החליט משה, שההכרעה התורנית המחייבת עכשיו ביום החמישי בסיון היא שתקבע. משה מגלה בהוספת היום ההוא, שכל ההמתנה של הבריאה היתה כדי שהוא, משה מקבל התורה כילוד אשה יזיז את היום השישי ליום השביעי בסיון. בכך מתגלה, שמקבלי התורה הם ובשבילם נברא העולם. בכך מתגלה שהעולם עצמו וכללי הנהגתו כפופים וכנועים למקבלי ולמוסרי התורה - ממשה רבינו בסיני ועד היום הזה לעוסקי התורה וחכמיה.

כתיבת המעשה של שבירת הלוחות בסיומה של תורה מגלה לנו, שהתורה שבעל פה היא שתקבע את המשכיותה של התורה בעם. ומכח הבנה זו שהיתה לנו בשמחת תורה 'לעיני כל ישראל' נשוב ונלמד מחדש את ה'בראשית'.