באר לחי לפורים

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

משלוח המנות - איחוד איש לרעהו

 

 

האורה והשמחה מאוחדים רק עם סילוקה של הספקנות המעיקה והמחשיכה, בהארת ובהגדרת המצטרף והמבדיל בבהירות המשמחת לבב. כך אמר שלמה בחכמתו: מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב (משלי טו,ל). "כי הארת עֵינַיִם בדבר המסופק יְשַׂמַּח לֵב - כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות" (מצודת דוד). מכאן למד החכם את מאמרו כמובא בדברי הרמ"א זצ"ל: "לא טעם טעם השמחה - מי שלא טעם שמחת הספיקות והתרתם" (שו"ת הרמ"א ה. ראה פמ"ג במשב"ז תרפ"ב,א). הוסיף ואמר רבי כלפון משה הכהן זצ"ל בשו"ת שואל ונשאל "אין שמחה כהתרת הספיקות וכן לעומת זה - אין צער כקיום הספיקות" (יו"ד קנו).

הבסיס לשמחת חדש אדר נמצא בהתרת הספיקות שבלבבנו, בהכרה הברורה שהדין והפלוגתא שלנו היא עם המנוּגד לנו והרֵעוּת והחיבור שלנו היא עם האחדוּת האמיתית. הבהירות שבלב שהעימות האמיתי הוא בין האיש היהודי, שהוא טוב לכל עמו לבין הניצב מנגד - האיש הצר והאויב הרע הזה. הבדלה זו היא בסיסה של הוראת חכמינו "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ובהדגשה שהביטוי לאותה שמחה בעימות היזוּם בין בר ישראל לבין נכרי העומד נגדו - "הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי... לימצי נפשיה באדר דבריא מזליה" (תענית כט). ללמדנו, שכל קבלת אורה של שמחה כאשר היא מתירה את הספקות ומבטאת הבדלה נכונה וברורה בין היהודי לבין מי שמתנגד לו וליהדותו ובאחדות הרצויה שבין איש יהודי לבין רעהו האהוב מבני עמו. כאשר כל איש המשלח את מתנותיו ומנותיו הופך את 'רעהו' למי שהוא כמוהו ממש. כביאורו של הרמח"ל: "ואהבת לרעך כמוך - 'כמוך' בלי שום הפרש, 'כמוך' בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, 'כמוך' ממש" (מס"י יא).

בנאמר וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ (אסתר ט,כב), יש את המצווה המעשית ויש את המשמעות שלה - את החידוש בהרגשה שבלב ובאיכות הקשר המתהווה ביום הזה בין ה'איש' ובין 'רעהו'. כביאורו של המהר"ל בתוכן ובטעם של מצווה זו "מפני שישראל הם עם אחד, ראוי שיהיה להם חבור ורעות גמורה במשלוח המנות" (אור חדש).

משלוחי המנות לרֵעים שלנו מזכירות את ההיפוך הניסי - את משלוחי הספרים הרָעים כנגדנו, הקוראים בבהלה להשמדה המונית כללית ביום ההוא של אתמול. כולנו היינו אז "כאיש אחד" מיועדים להשמדה, כולנו היינו אז "בלב אחד" מפוחדים ממתינים לתקווה. בשבעים הימים הנוראים ההם (ב"ר ק,ו) לא היה הבדל בין היהודים יושבי פרס ושושן ליהודים מארץ מדי ולשאר היהודים במאה עשרים ושבעה מדינות. 'מפוזרים' היינו בהם ללא קשר אמיתי בינינו וגם 'מפורדים' היינו לצערנו, כאותה הסתה שבפי השטן ההוא מזרע אגגי (מגילה יג:). על כך באו המתנות והמנות בכדי לְאַחֵד, לחבֵּר ולהָפֵר שִׂטנָה כלשונו של המהר"ל: "כי מאחר שהוציאם השם יתברך מן המן שבא לכלותם והיו ישראל עתה בשלמות - הֵיפֶך מה שהיו קודם זה, כְּשְנִתְנוּ ישראל למיתה ולהעדר לגמרי. ולכך ראוי שיהיו בשלמות לגמרי, לעשות ימי משתה ושמחה ויום טוב וגם להשפיע על אחרים, ולכך אמר וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אור חדש).

ההדגשה הזו על האיש ועל רעהו משנה את ההתייחסות שלנו אל עצמנו וכמובן אל רעינו. כל אחד מאתנו גם אם נפלה רוחו וגם אם שכח את עצמו בטרדות הימים חוזר הוא עם שחר של יום הפורים להיקרא ולהיות בעל שם נכבד - 'איש', איש יהודי אמיתי השב וחוזר אל המעמד ההוא של 'קימו וקבלו' המקביל ל'נעשה ונשמע'. כך מלמד בעל התורת-חיים: 'קִיְמוּ' של פורים הוא כמו 'נעשה' של הר סיני - קיום על מנת לעשות. והשמיעה של 'קִבְּלוּ' היא הקבלה שבלב כאמירתנו 'נשמע' למרגלות הר סיני (תו"ח שבועות לט.).

כאשר אנו שבים ומכירים בערך החשוב של 'רעהו', אנו שבים ונזכרים באחדות שתחת ההר כשאמרנו 'נעשה ונשמע' 'כאיש אחד בלב אחד'. שהרי כל משלוח מנות הוא גילוי של אחדות, וכפל המנות הוא הגילוי העמוק הרומז לנו כי 'מיעוט רבים הם שנים', כאשר כל שני רֵעִים מישראל הם הבסיס הראשוני של הרבים המרכיבים את האומה כולה.

מעתה נקבל טעם מחודש בחובת היום על ביסומו של האינש היהודי (מגילה ז:), לסלק במצוָת חכמים את הדעת המבדילה שבנו (ראה ירושלמי ברכות לט: ראה דברי סופרים לרבי צדוק הכהן בסופו) ולקבל תמורתה על כוס יין מלא את הדעת העליונה המחברת את נשמתנו אל נשמות כל ישראל במקורן העליון (ראה רצ"ה ליקוטי אמרים ד). שהרי כאשר מסתלקת הדעת כמצוּוֶה עלינו, סרה ההבדלה ומתאחדות הדעות ללא המגבלה של אני, אתה, הוא והם, אלא בהכרה ובהכרזה ברורה - כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ" (בראשית מב,יא).

גם השתא הכא כאשר עבדים אנו לאחשורוש ולממשיכי דרכו, זוכרים אנו, שאכן ולמרות הכל נזכה לשנה זו הבאה והמתאחדת בימי הניסים של פורים ופסח, לאהבה שבין איש לרעהו בר-ישראל, בכוחה של אהבת הנס המבוארת בדברי חכמים (רש"י שבת פח.) והיא אשר תזכה אותנו להיות מקבלי התורה מאהבה כבני חורין בארעא דישראל. 

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל