עשרים שנות יצירה

אלה תולדות הגדול שבפרויקטים, כותרת היצירה התורנית,
נזר היכלי התורה, חתן הספרות התורנית,
חביבם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א,
הש"ס של כל כלל ישראל

תלמוד בבלי המפואר 'מהדורת פריעדמאן' בהוצאת מכון 'עוז והדר'

- עשרים שנות יצירה, עשרים מיליון דולר...

מי שאינו איש מקצוע ומבקש לאמוד את רמת מורכבותו של מוצר, כל מוצר שלא יהיה, יודע כי עומדים לרשותו כמה פרמטרים שהוא יכול להשתמש בהם. במידה מסוימת הוא יכול להשוות את ערך המוצר, או עלות פיתוחו, ומתוך כך יוכל להעריך כמה מורכב המוצר. לחילופין, ניתן למדוד את אורכו של פס היצור ולהשוותו לפסי יצור בפיתוחים מקבילים. ככל שפס היצור ארוך יותר, אות וסימן הוא כי מדובר במוצר מורכב הדורש שלבי פיתוח רבים.

בביתו של אדם מן השורה לא יימצא חפץ שימושי שיצירתו והכנתו ארכה כמעט שנות דור. פסי ייצור הנמתחים על פני עשרים שנה, לא נועדו בדרך כלל לחפצים ביתיים. הכי מחזיק מישהו בביתו מזל"ט או חללית?!... אולם, בבתים רבים בישראל, אלפים לעת עתה ורבבות במרוצת השנים הקרובות, בכל בית ישכון פאר 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', שעל עריכתו והוצאתו לאור שקדו מאות אנשים במשך עשרים שנה, בהשקעה תקדימית של עשרים מיליוני דולרים.

על המון העם נמנים יהודים מכל שדרות הקהל ורבדי הציבור, אף כאלו שאינם אנשי ספר מובהקים, ואף הם מבקשים לדעת במה התייחד 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן' שהכל סחים אודותיו בהשתאות, מבכרים אותו על פני כל מהדורה אחרת, מהדרים אחריו ומוכנים לשלם עליו ככל אשר יושת עליו. יש בהם כאלו שעשרות שנות לימודם בש"סים אחרים לא האירו עיניהם כאותה תקופה בה גילו את המהדורה המפוארת מבית היוצר של מכון 'עוז והדר'. אך גם מי שלא האריכו בחבישת ספסלי בית המדרש, אף הם מוצאים ענין במהדורה מפוארת זו, לא רק בשל ההד העצום שהופעתה והשלמתה חוללו, אלא גם מתוך שעמדו על משמעותם של שני הפרמטרים האמורים לעיל: עלות הפיתוח ואורך פס הייצור.

כעשרים שנה נמשכת מלאכת עריכת הש"ס בהוצאת מכון 'עוז והדר', וכולן שוות לטובה, בעמל וביגיעה, בעול ובאחריות, כדי להוציא דבר נאה ומתוקן, תורה מפוארה בכלי מפואר, להגדיל תורה ולהאדירה, לסקל מטעויות ושגיאות, לנקות משיבושים ועיוותים, להשוות לכתבי יד עתיקים, להכריע בסתירות וליישב תמיהות, ואף את הנרתיק לייפות ולנאות, בקנקן חדש ומפואר, מאיר עיניים ומשובב לב, עד שהתבטא אחד מגדולי הדור ואמר: "עם הש"ס של 'עוז והדר' מלאכתו של היצר הרע הופכת קשה יותר".

למעלה מעשרים מיליוני דולרים הושקעו בעריכת הש"ס, מפרשיו ונושאי כליו. זהו סכום בלתי נתפס, לא רק בגלל היקפו העצום, אלא גם משום שלא קדם לו שום פרויקט תורני שהושקע בו סכום מעין זה. לאדם מן השורה, שאינו בקי ביצירה התורנית, די בעשיית חשבון פשוט מה משמעותו של סכום שכזה. היו שחקרו ותבעו הסברים, כיצד מגיעים לסכום כה עצום, אך משהובאו בסודו של החשבון והחלו מחשבים בעצמם את עלות העסקתם של מאות עורכים תורניים במשך שנים כה רבות, הבינו אף הם כי אכן ראוי הוא 'מבחן העלות' להשתמש בו ולנסות להבין באמצעותו את היקף הפרויקט.

כבכל פס ייצור, אפשר ויימצאו מהנדסי המכונות שיתאמצו לפתח פס ייצור קצר יותר, החוסך זמן עבודה ומפחית את עלויות הייצור. תמיד יהיו אלו חכמים שלאחר מעשה, לא חכמים הרואים את הנולד אלא כאלו המנסים לבנות את חכמתם מבעלי הנסיון. גם במכון 'עוז והדר' תהליך הלמידה אינו פוסק לרגע, ובכל עת משפרת המערכת את ביצועיה, באמצעות הפקת לקחים והסקת מסקנות. זאת ועוד, חלק לא מבוטל מן המלאכה שנעשתה בעריכת הש"ס עומד לשירותם של עורכי הפרויקטים הבאים. העורכים העושים בעריכת ביאורי הש"ס 'מתיבתא', או אלו השוקדים על בירור 'תורת הראשונים', ואף עורכי 'ששה סדרי משנה', נעזרים רבות בפרי המחקר רב השנים שנעשה במסגרת עריכת הש"ס. וממש כמו בכל פס ייצור, עשויים לקום מתחרים שינסו להרכיב פס ייצור קצר יותר, בעלות נמוכה יותר, בנסותם לנצל את הידע החלקי שיצליחו להפיק מתוך המהדורה המושלמת והמפוארת של 'תלמוד בבלי המפואר'.

הציבור הרחב, אף פשוטי המון העם, מודד את אורך פס הייצור ואת עלות הפיתוח, ואף בכך די לו כדי לאמוד ולהעריך מה רב שוויו של הש"ס המפואר מבית היוצר של מכון 'עוז והדר'. גם הביקוש העצום שעדים לו כל מי שנכנס להיכל תורה או מי שמשיא את בתו לתלמיד חכם ומבקש לרכוש לו ש"ס, מצדיקים את הכתרתו של 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן' כיצירה התורנית החשובה ביותר. ולמרות כן, בשל חיבת התורה ורצון הציבור לדעת, יוקדשו הדפים הבאים לגולל מעט מתולדות המהדורה המפוארת, להצביע על מעלותיה ולהורות על יחודה, כי אכן אין שני לה ---

- במבוא הסקירה

למרות שאין לנו להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, הבה נתחיל את הסקירה בציון העובדה שב'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן' ישנם עשרים וחמש כרכים, לעומת עשרים כרכים שנקבעו כסדר גודל אחיד מאז שש"ס וילנא ראה אור. זאת תוצאה של התוספות הרבות והעריכה המחודשת שחייבו פיצול של כמה כרכים. בניגוד לש"ס וילנא שאוחדו בו כמה מסכתות בכרך אחד, התברר לעורכי הש"ס במכון 'עוז והדר' כי זו מסגרת בלתי אפשרית וחמשה כרכים נוספו למהדורה המפוארת.

מבט חיצוני וראשוני זה נועד להובילנו אל המסקנה, כי בש"ס של 'עוז והדר' הורחבה היריעה לאין ערוך. מנין דפי הש"ס אמנם לא השתנה, אולם חידושי הראשונים והאחרונים שנכרכו עם הש"ס נפרסו על פני יריעות נרחבות, בעימוד מאיר עיניים ובתוספות חשובות. ומן המבט החיצוני אל התוכן הפנימי של 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', הכולל את סך כל המעלות הטובות שיכול בן תורה להשתוקק אליהן בש"ס בו הוא לומד.

במהדורת הש"ס המפוארת של 'עוז והדר', נמצא תוספות רבות שאינן קיימות במהדורות ישנות, אלא שכל אותן תוספות לא באו להוסיף על הש"ס אלא לאמת את הנוסח המקורי, להסיר טעויות שהשתרשו במרוצת השנים, בנוסח הש"ס, רש"י והתוספות ויתר המפרשים שנכרכו עם הש"ס. רבבות מראי המקומות, ההערות והציונים, אינם דבר שנעשה כלאחר יד, ולעתים הוקדשו שעות וימים לליבון הערה אחת. נשמע מופרך? לא הגיוני? קשה ליישב על הדעת? הבה נסיט קמעא את הפרגוד, ניטול את רשותם של ראשי המכון בירושלים, הרה"ג רבי יוסף סאמעט שליט"א והרה"ג רבי מנחם שטיינברג שליט"א, ונשרטט בקצרה קווים לדמותה של מלאכת העריכה.

לא כל תהליכיו המורכבים של 'פס הייצור' הארוך נוכל לפרט, מה גם שקצוב הוא מראש תחומה של יריעת הסיקור הזו. לפיכך, נעשה כהמלצת איש שיחנו בהנהלת מכון 'עוז והדר', המפנה את תשומת לבנו לתחום הנראה לכאורה כה פשוט ולא מורכב - מראי המקומות - ונגלה שלא אחת יש צורך להקדיש שעה ושעתיים לכל מראה מקום. הלא אם הרי"ף או אחד מנושאי כליו כתב "אחרים פירשו", על העורך למצוא למי היתה כוונתו ולוודאה בבירור לפני שהוא חורץ מסקנה. עליו ללמוד את הסוגיה עם כל הראשונים, להעמיק בלשונם ולחדד כל הבדל בין דבריהם, שכן לפעמים כמה נביאים מתנבאים בסגנון דומה אך לא אחיד. רק לאחר שצלל למעמקי הסוגיה וליבן את הדרכים השונות שהראשונים למדו בסוגיה, אזי אולי יצליח לגלות למי הכוונה.

נפנה את תשומת הלב המתעניינת לתחום נוסף - שבעיני רבים נחשב כפשוט, ככזה שניתן להפקידו בידי בחורים צעירים חסרי נסיון (וכבר שמענו על מכונים תורניים שהעסיקו בעבודות מסוג זה אף נשים...) - השוואת הגרסאות בין מהדורת ש"ס וילנא לדפוס הראשון. כשעורך מקבל את ההשוואות בין הגרסאות הסותרות ועליו להכריע איזו גרסא להעדיף ואיזו לדחות, ועליו להחליט גם באיזו צורה לציין את השינוי במדור 'ציונים והערות' שבשולי העמוד, קשה לאדם מן השורה להבין את גודל האחריות המוטלת עליו. ההחלטה שלו היא גורלית לכלל ישראל, בעלת השלכות על תורה שילמדו בכלל ישראל במרוצת השנים הבאות והדורות הבאים. הוא יכול להקדיש ימים ולילות לתיקון אחד, ללמוד את הסוגיה לעומק עם כל הראשונים ולחפש מבוא ומוצא לשתי הגרסאות, ולא אחת הוא יוצא ובא בבתיהם של גדולי ישראל שליט"א ומתייעץ עמם, ורק אז מתקבלת ההכרעה.

- פופציג זמנים...

"מדוע אורכת העבודה זמן כה רב?" - שואלים אנשים מן השורה - "האם אי אפשר לגייס עורכים מכל היכלי הישיבות כמנין דפי הש"ס או פרקיו, ואלו יעבדו במקביל ובקצב מהיר, כך שבפרק זמן לא ארוך תושלם המלאכה? מדוע היה על עם ישראל להמתין עשרים שנה, עד שזכינו להתברך במהדורה המפוארת של 'ש"ס עוז והדר'?..."

וככל שהשאלה נוקבת, הלא היא נוגעת ישירות בנקודות הכי רגישות של מלאכת הקודש, והתשובה לה שאובה מן הגישה המקצועית והאחראית שפותחה ב'עוז והדר' והיתה לאחד מסמלי המכון: גם לאחר שנקבעו עקרונות העבודה ומוסגרו הכללים הנוקשים לביצוע הפרויקט, אי אפשר לגייס למלאכה האחראית הזו יותר מארבעה-חמשה עורכים. זהו כורח ראשון במעלתו וחשיבותו, לשמור על מדיניות רציפה, עקביות ואחידות, מראשית הפרויקט ועד סופו. לפיכך, למרות שבמערכת של הש"ס הועסקו מאות אנשים, רק ארבעה-חמשה מהם, תלמידי חכמים מובהקים ובעלי טביעת עין מופלגת, הם שאחזו בשבט ההכרעה וכל דבר עבר מתחת לידיהם. נניח, וזו הנחה חלקית מאד, שבש"ס 'עוז והדר' הוכנסו רבע מיליון תיקונים ומראי מקומות, מה משך הזמן הנדרש כדי להשלים את הפרויקט. הלא אם נקצה לכל מראה מקום שעה אחת בלבד - וכבר ציינו לעיל שיש מראי מקומות שנדרשת לבירורם יגיעה רצופה של ימים ולילות - כמה זמן תארך עבודתם של ארבעה או חמשה עורכים, חמשה ימים בשבוע במשמרות של שמונה שעות ליום? התוצאה מלמדת, כי אך סייעתא דשמיא מופלאה ומופלגת היא שבזכותה הושלמה עריכת הש"ס בתוך עשרים שנה ---

למרות שאמרנו די בהערכת אורכו של פס הייצור, הבה נעיף מבט בהשתלשלות העריכה, עליה למדנו מתוך סיור שנערך במכון 'עוז והדר' בירושלים, לפני שנים אחדות, בעת שהעבודה על הש"ס ומפרשיו היתה בעיצומה. על חלק נרחב מהמראות שקלטו עינינו וההסברים ששוברו בהם אוזנינו, מחויב אני למילתי שלא לגלות את רזי המקצוע, אולם תיאור חיצוני מתהליך העריכה ניתנה לנו הרשות לגולל.

השלב הראשון, לפני שעורך מתחיל לעבוד על חומר כלשהו, הוא ההקלדה. כל חומר שב'עוז והדר' מתכוונים לעבוד עליו - גם אם לא היה מדובר אלא בעימוד מחודש, מדפוס ישן או מכתב יד, על אחת כמה וכמה כשאותו חומר אמור לעבור מדורי עריכה שונים - הוא מוקלד מחדש. למרות שקיימת בשוק אפשרות לרכישת טקסטים מוקלדים, מעדיפים ב'עוז והדר' לבצע את ההקלדה בעצמם ולפי השיטה הקפדנית שהורכבה עם השנים. מלכתחילה, מוקלד כל חומר פעמיים ונערכת השוואה ממוחשבת בין שתי ההקלדות. בהצלבה פשוטה של שתי הגרסאות המוקלדות, סביר להניח שיתגלו 99% מן הטעויות, שכן לא סביר ששני קלדנים יטעו באותה אות. למרות כן, לאחר ההצלבה וההשוואה, נערכת הגהה נוספת על ידי מגיה מומחה המשווה בין המקור לחומר המוקלד. הסיבה להגהה זו, לאחר שגילו שישנם מקומות ששיבוש או אות קטועה וכדו' גרמו לטעות בשתי ההקלדות. תוך כדי הגהה, עשוי המגיה להבחין בתיבה הנראית לו זרה. אף אז, אין המגיה מוסמך לקבל החלטות וכל שעליו לעשות הוא לסמן למבקר את אותה מילה, כדי להסב את תשומת לבו שיש מקום לעיין.

לאחר שהחומר המוקלד אושר על ידי המגיה כמתאים וכזהה למקור, הוא מועבר לעורך שתפקידו להשוות את הנוסח לדפוס ראשון ולדפוסים אחרים. גם העורך המשווה אינו מוסמך להכריע במקרים שהוא מגלה שינויים, ותפקידו מסתכם בסימון כל השינויים והחילוקים, לתשומת לבו של המבקר. לא אחת, נדרשה מעורבותו של מומחה לפענוח כתבי יד - וב'עוז והדר' גם הפונקציה הזו מאוישת באיש מקצוע שלא קמו לו מתחרים - אך גם הוא אינו מחזיק בסמכות ההכרעה.

בה בעת, עבד צוות עורכי הש"ס על מראי מקומות, אם ב'מסורת הש"ס' או בדפי הרי"ף, וכאמור עשרות ריבואות של מראי מקומות, הרבה יותר מרבע מיליון, יש בש"ס ובנושאי כליו. חלק מן העורכים היו ממונים על חיפוש המראי מקומות, ובמקום שנתקלו בשאלה הדורשת הכרעה היה עליהם לסמנה ולציינה למבקר. קבוצה אחרת של עורכים הופקדה על עריכת ביקורת על המראי מקומות שסומנו בידי חבריהם, כדי לוודא שלא נפלה טעות בציון המדויק של מראה המקום. ועוד רבות ניתן להעריך על השיטות והתפיסות המקצועיות שגובשו ב'עוז והדר' במרוצת השנים בנוגע למראי מקומות, ואף לא כל העורכים הודרכו בשיטות המורכבות שהיו תפקידם של מבקרים מקצועיים מסוימים. ברם, אף אם לא נרחיב מעבר לאמור ונימנע מחשיפת מידע מקצועי חסוי, אין ספק שתחום זה לבדו תבע גיוסם של עשרות עורכים.

אם ניגש לשולחנו של המבקר ונציץ על מספר הפריטים שעליו לשלוט בהם בכל קטע גמרא, רש"י ותוספות, רא"ש ומהרש"א, רי"ף ונושאי כליו, וכל עשרות המפרשים שהוכנסו לש"ס 'עוז והדר' - חלקם ממה שהיה גם בש"ס וילנא ורבים שנוספו במהדורה החדשה - לא נתפלא לשמוע שהוא יושב ימים שלמים על כל דף גמרא. לא פלא גם שהמבקרים של 'עוז והדר' הינם גאונים מופלגים, שאפשר להעיר אותם באמצע הלילה והם יצטטו את הגמרא וכל נושאי כליה כמתוך שינה. מלאכת הקודש דורשת מהם התעלות לרמות כאלו של עיון ועמקות, הבנה ובקיאות, עד שאפשר לומר שהם 'מחותנים' עם המסכתות שהם עבדו עליהם.

אף על פי כן, לא הסתפקו ב'עוז והדר' בעבודתו של מבקר אחד, ולאחר שסיים זה את מלאכתו הועבר החומר למבקר נוסף, שאף הוא עבר על כל מה שעשה קודמו, בחן כל הכרעה מחדש, שקל בתבונתו את כל הנקודות והדקויות, כל זאת כדי להבטיח שיקול דעת מרבי ולוודא שאכן התקבלה ההכרעה הנכונה. לא אחת, היה מתלהט ויכוח תורני בין שני המבקרים, כשכל אחד מגייס ראיות והוכחות לדבריו ואף מעלה את הדברים על שולחנם של גדולי ראשי הישיבות, עד שבסופו של דבר לובנה הסוגיה וההכרעה התקבלה על דעת שניהם ובהתייעצות עם גדולי ישראל. כלל ברזל הונהג בפרויקט הש"ס: "אין לסמוך על זוג עיניים אחד". יהיה מי שלא יהיה, תמיד, בכל נושא ובכל שלב, מהקלדה והגהה ועד עריכה וביקורת, לא תוכרע שאלה על פי אדם אחד.

- על שולחנם של גדולי הדור

השאלות שהועלו על שולחנם של מרנן ורבנן גדולי ופוסקי הדור שליט"א, נעו משאלות עקרוניות ומהותיות שנגעו ביסודות עבודת העריכה, ועד לליבון סוגיות שבהן לא הגיעו העורכים לכלל הכרעה. למשל, כשהחלו לערוך את סדר קדשים, ניצבו ראשי המכון בפני התלבטות קשה. לאחר מאמץ כביר הצליח הגה"צ רבי יהושע לייפער שליט"א להשיג כתב יד של רבי שלמה עדני זצ"ל, אחד מתלמידי ה'שיטה מקובצת' רבי בצלאל אשכנזי זצ"ל, ולפי אותו כתב יד נמצא שיש נוסח חדש לגמרא לפי ה'שיטה מקובצת'. כידוע לכל לומדי סדר קדשים, פירושו של ה'שיטה מקובצת' על הדף הוא המפתח להבנת דברי הגמרא, וגילוי הנוסח האמיתי לפיו ערך את פירושו היה בגדר אור חדש שהאיר על ציון. הלכו ראשי המכון לקיים מאמר חז"ל "כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל" והתייעצו עם מרן הגאון הגדול רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א, גאב"ד זכרון מאיר ובעל 'שבט הלוי', שהורה לשמור על הנוסח המקובל בגמרא ולהוסיף בשולי העמודים את הנוסח של ה'שיטה מקובצת'.

בהסכמתו על הש"ס החדש והמפואר, כלל הגר"ש ואזנר שליט"א שבחים נלהבים לתיקון היחודי בסדר קדשים. לאחר שציין בעל 'שבט הלוי' כמה מעלות בש"ס 'עוז והדר' וציין כי "נלאיתי לספור כי רבים הם", הוסיף וכתב: "ועולה על כולנה מה שזכו בתיקון הוצאת סדר קדשים, מש"ס משובח הזה, כי הלא ידוע שעד שלא נדפס שיטה מקובצת מרבנו בצלאל אשכנזי זי"ע - בעל שיטה מקובצת - היו מסכתות מסדר קדשים קושי הלימוד מרוב טעותים וגרסאות - והיו חסרים מהרבה מאד פירושי רבותינו בעלי התוספות שנעלמו מעיני כל חי - אבל דא עקא שגם אחר כך היו העתקות שיטה מקובצת חסרים עד שזכו מו"ל של 'עוז והדר' ובראשם ידידינו המכובד בנש"ק הרב הגאון המפו' שלם בתורה ויראה ר' יהושע לייפער שליט"א, מורה צדק בק"ק סקוורא - באמריקה - לכי"ק תלמיד רבינו בצלאל אשכנזי - הגאון ר' שלמה העדני שהיה לו הכתב יד מרבו הגדול הרב"א ז"ל - ונתגלה החסר המרובה - והשלם ומתוקן ומדויק - ועל ידי זה סדרו מחדש כל סדר קדשים הש"ס עצמו".

תוך כדי עריכת הש"ס, התקבלה במכון 'עוז והדר' פנייתו החוזרת ונשנית של אחד מגדולי מרביצי התורה בדורנו, שהפציר בעורכי הש"ס לערוך את תיקוני הצנזור ולהחזיר עטרה ליושנה. אליבא דטענתו, הצודקת לכאורה, אין מקום להנציח גם במהדורה מתוקנת שכזו את התיקונים שערכו צנזורים אנטישמיים בזיטאמיר או בוילנא. בדיונים שהתקיימו ב'עוז והדר' בין ראשי המכון, התקשו המתדיינים להגיע לכלל הכרעה. לכאורה, נדמה היה, שאין מתאים מהשבת הנוסח המקורי של הגמרא, כפי שלמדו אבות אבותינו וכפי שערכוה אחרוני האמוראים, רבינא ורב אשי. מנגד, תיקוני הצנזור אינם טעויות שנפלו בשל שיבושי העתקה וכשלי דפוס, אלא תיקונים שהוכנסו בשל חשש מוחשי לפיקוח נפש. משתכפו פניותיו של אותו מרביץ תורה נודע, הוחלט להציג את השאלה בפני גאב"ד ירושלים, הגאון הגדול רבי יצחק טוביה וייס שליט"א, שיורה דעה ולפיה ינהגו. מששמע הגאב"ד שליט"א את הדברים, התבטא בכאב ואמר: "אם חושבים אתם שהנושא של הצנזור עבר מן העולם, הנכם טועים. אם יגלו בש"ס החדש שהוחזרו כל התיקונים שבעבר תוקנו לפי הוראת הצנזורה הגויית, עלולה להתחולל סערה אנטישמית".

הגאב"ד אף הוסיף וסיפר לראשי המכון, כי לפני שנים אחדות, כשכיהן כרב באנטוורפן, היה יהודי שהוציא ספר חשוב, אולם הוא עורר בכך את קנאתו של אחד מרעיו שעינו היתה צרה בהצלחה שנחל אותו ספר. פחז עליו יצרו והלך האיש להלשין בפני השלטונות על דברים האמורים בספר, שכביכול נודף מהם ריח גזענות. "כתוצאה מכך היו חיי יהודים בסכנה, ולדעתי אותו יהודי שהלשין על הספר לשלטונות בלגיה נחשב כ'רודף' ממש" - אמר הגאב"ד שליט"א. לא יצאו חודשיים ימים וסיפור דומה אירע ברוסיה, שם התחוללה סערה אנטישמית גדולה סביב הדפסתו מחדש של הספר 'קיצור שולחן ערוך', עד כדי שהשלטונות הרוסיים הגבילו את פעילותו והצרו את צעדיו של הרב הראשי למוסקבה, הגאון רבי פנחס גולדשמידט שליט"א. בכך, נראה בחוש, כמה גדולים דברי חכמים, כמה הרחיקו בראייתם וצדקו בהכרעתם.

- אשר נתן לנו תורת אמת

בטרם ניגע, בהתייחסות מתומצת ולא ממצה, במהותה של מלאכת הקודש שנעשתה ב'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', נציג ככותרת את הסברה המוטעית העשויה להישמע מפי אנשים שלא עמדו על רזי המלאכה ולא חקרו אחר צפונותיה. נשמעת טענה, כביכול והמהדורה החדשה היא ענין לתלמידי חכמים מובהקים, לגאונים מופלגים או ללומדים הממיתים עצמם על כל תג ומדקדקים בקוצו של יוד. זו אמירה מופרכת, שאין מקום להשמיעה, ואף בושה לצטטה. בשורות הבאות, כשיגע קצה המזלג בתיקונים ובשינויים הכלולים במהדורת הש"ס של 'עוז והדר', יובן ויוסק, כי הוצאת הש"ס החדש היא בגדר 'קבלת התורה' זוטא. במשך מאות שנים, הגו דורות בגמרות שנפלו בהן גירסאות משובשות, התעמקו בהבנת מאמר חז"ל ודברי הראשונים ולא ידעו כי מקור אי ההבנה בשגיאות ובטעויות שנפלו בהעתקתם.

פוק חזי מה כתב האי צדיק נשגב, מרן המקובל המלוב"ן רבי יעקב אביחצירא זי"ע, בספרו 'פיתוחי חותם' (פרשת שמיני, על הפסוק "את זה תאכלו מכל אשר במים"), וזו לשון קדשו: "החידושים המתחדשים - אם יש להם הקדמות וסמוכות על מי לסמך, הרשות בידכם ללמד אותם... וההקדמות והסמוכות לחידושים כך יהיו: או שיהיו מן התורה מנה ובה, שמביא ראיה ממקום למקום, או שמביא ראיה מן המשנה או מן הגמרא, או מביא ראיה מן המפרשים האחרונים... אותם החידושים תלמדו ותהגו בהם ותהנו מהם. אבל אם בנויים אותם החידושים על קו תהו ואבני בהו בלי סמוכות והקדמות - דע לך, שחידושים אלו עושים רקיעים וארצות של שווא, ונותנים כח לס"מ ולפלונית להתגבר... אותם חידושים שקץ הם לכם, לא תהגו בהם והפוגע בהם קוברם"... הדעת נסערת והרעיון נבהל לנוכח המחשבה, כי ישנם חידושים ופלפולים שהיו סמוכים ובנויים על קו תהו ואבני בהו, בשל היסוד המוטעה, בדמות תיבה חסרה או שגויה בלשון הגמרא, רש"י ותוספות, וביאורי גדולי המפרשים, ראשונים כאחרונים. ככל שהדברים מסעירים כלפי העבר, הם מרטיטי לב משמחה על האור הגדול הבוקע מתיקון מהדורת הש"ס. בדמיוננו, חורבן ארצות שווא, התמוטטות רקיעי שווא, שברון עוזה של סטרא אחרא והסרת כוחו של המקטרג. לא יומא טבא לרבנן הוא, אלא חג ומועד לכלל ישראל, ציון דרך בתולדות עמנו, ביטוי ממשי ואמיתי ל'אתחלתא דגאולה'.

אלא שכבר נשמע קולם של אנשים הנמנים על יקרי הקהל, המפנים מסדר יומם שעה ושעתיים וקובעים עתים לתורה, והמה תוהים ותמהים: הכי באותה שעה אחת שאני לומד דף גמרא, חילוק יש בין המהדורות בהן אלמד, אם במהדורה שחידשה את פני הש"ס הישן או במהדורה שנוספו בה תיקונים למכביר, ציונים והערות עד אין מספר?! לא זו בלבד שטענתם מופרכת ואין לה מקום לחול, אלא שדווקא הם שאינם בקיאים ורגילים ואין בעינם אותו טבע לשום ולאמוד מעלותיה של מהדורה מתוקנת, הם-הם נמעני השורות הבאות, למען יעמדו על משמעותה של ההגדרה 'תורה מפוארה בכלי מפואר', כי לא רק בפאר חיצוני השיג הש"ס של 'עוז והדר' את הרמה הגבוהה אלא בעיקר בפאר ובהדר הפנימי, המהותי והתוכני. האם אדם שרק שעה ושעתיים ביום הוא לומד, האם לאחר שפינה זמן יקר מסדר יומו, לעתים במסירות נפש, האם לא הוא אשר ישתוקק שאותו לימוד יהיה המתוקן והנכון ביותר שניתן להשיג?! האם אותו אדם שניתנה לו הזדמנות חד שנתית לעמוד ולשורר בהיכל ה', האם יסכים שה'שיר של יום' שלו ינוגן בזיוף בשל טעות בתווים?!

הבה נצא יחדיו לסיור קצר וממוקד בהיכלי ההידור של 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', נציין בפנקסנו נקודות מרכזיות בתיקונים ובשיפורים הכלולים בה - כאלו שגם לבר בי רב דחד יומא יהיה בהם ענין.

 

 כמה מעלות טובות

הש"ס הנפוץ והמפורסם ביותר במאת השנים האחרונות הוא ש"ס וילנא, שהדפסתו נערכה בין השנים תר"מ-תרמ"ו. שמץ של ספק אין כי המוציאים לאור לא היו מודעים לכמות השגיאות והטעויות שנפלו במהדורתם, אלא שכמות החידושים והתוספות שהושגו באותה מהדורה האפילו על השגיאות שנזרעו בכל עמוד ועמוד לעשרותיהם. הצלחתם של מהדירי הש"ס בוילנא, שהניחו את ידם על חיבוריהם של ראשונים שלא ראו אור עד אז - כפירוש רבנו חננאל, פירוש רבנו גרשום, תוס' ר"י הזקן ועוד - הפכה גולת הכותרת של מפעלם.

אפשר מתוך שראו את מעמדם כמהדירי הש"ס לדורות, וכנראה דווקא מתוך שהבינו שנותר מקום רב להוסיף כהנה וכהנה על הישגם הכביר, לא כלאו המהדירים את התובנה שליוותה אותם בעבודתם והגדירו אותה היטב ב'אחרית דבר' (שהודפס בסוף הכרך האחרון, מסכת נדה). לבאים אחריהם, מלבד שישתדלו עד מקום שידם מגעת לשמור על 'צורת הדף' היחודית של ש"ס וילנא - לא מפני שקדושה יש בה באותה צורה, אלא בשל השתרשותה רבת השנים - בעיקר יהא עליהם לשמור על אותה הצהרה רבת משמעות. וכה כתבו מהדירי ש"ס וילנא: "כי הנה לא להדפיס ש"ס ככל ספרי הש"ס באנו, לא להעתיקו בצורתו הראשונה ולחקות מעשה הדפסתו כמעשה קוף, כי לברוא לו שמים חדשים ופנים חדשים ולהאיר עליו אור חדש" ---

במהדורת הש"ס המפוארת של 'עוז והדר', שראתה אור לאחר כעשרים שנות עמל ויגיעה, הושקעו מאמצי על לשימור תבנית הדף שעוצבה בש"ס וילנא והפכה מקובלת במרוצת השנים. לא אחת ניצבו ראשי המכון מול המחשבה כי לא יצליחו לעמוד בכך, לנוכח שיבוץ המדורים החדשים והצורך להקצות להם מקום עלי גליון. המאמץ הוכפל, שולש ורובע; היצירתיות גויסה והתבקשה לומר את דברה; למקוריות ניתנה בקעה להתגדר בה; ובסופו של דבר, לאחר עשרות ומאות הצעות ורעיונות, משנה ראשונה לא זזה ממקומה, וסביב תבנית הדף בתצורתו המקורית נכבש מקום לכל אותם ציצים ופרחים המעטרים את דפי הש"ס.

על גבי עמודי הש"ס נכללו המדורים הבאים, שתועלתם הכרחית לאמיתה של תורה:

-הגהות וציונים:

-מסורת הש"ס השלם:

-תורה אור השלם:

-ליקוטי רש"י:

-הגהות הב"ח:

-גליון הש"ס:

מדורים אלו, לא צוינו בשל היותם גולת הכותרת של הש"ס החדש, אלא מפאת נחיצותם ההכרחית גם ללימודו של מי שזהו הדף הראשון או האחרון שילמד בימי חלדו. לא להכנת 'שיעור כללי' ולא לעריכת 'חבורה' הם משמשים, כי אם להבנה בסיסית ויסודית של הגמרא.

מלבד מדורים אלו, נקבעו במסכתות מסוימות הוספות מכתבי יד של ראשונים, חלקם עלי גליון וחלקם שלא נמצא להם מקום הוסבו לגליונות אחרים. אין אלו חידושי ראשונים שיש למנותם עם מה שמקובל לכנות בעגה הישיבתית 'מפרשים', אלא ביאורי יסוד הנלמדים בחדא מחתא עם הגמרא גופא. ננקוט להלן דוגמאות אחדות, כדי לשבר את האוזן במשמעות החידוש הכביר שבש"ס 'עוז והדר':

 

על כולנה - מלבד התועלת העצומה והמעלות הנשגבות שיש לכל תיקון ותיקון, על אחת כמה וכמה בהצטרפות כל אותם תיקונים לפונדק אחד - יוארו עיני הלומדים בקנקן החדש, העימוד שאין שני לו בהדרתו, תוך שימת לב לפרטי פרטים. כה רבים הם חידושי העימוד ב'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', שנלאו מלמנותם ולפרטם, שלא לדבר על ביאור משמעותם. מי חשב, לפני עשר שנים, כי בדברי רבנו גרשום על מסכת בבא בתרא יש מקום להדגיש את ציטוט לשונות הגמרא המשוקעים בתוך ביאורו. מי העלה בדעתו, שב'תוספות שאנץ' על מסכת סוטה משוקע לשון רש"י ויש להדגישו ולבודדו, כדי שלומדי המסכת ימצאו בקלות את דברי רש"י אלו. ובכלל, למי עמדה סייעתא דשמיא כה מופלגת בעיצוב צורת האות בהדגשת 'דיבורי המתחיל' ברש"י. מזה שנים שבכל מהדורה נוסתה צורת אות שונה מרעותה, אך רק התוצאה שהושגה בש"ס 'עוז והדר' האירה את עיני הלומדים.

 

- בהיכל המפרשים

עבודת העריכה שנעשתה ב'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', כדי לההדיר מחדש וברוב פאר את חידושי המהרש"א - לרבנו שמואל אליעזר הלוי איידלס זצ"ל - עצומה היא מכדי הערכה. הידיעה כי חידושי המהרש"א תופסים מקום בראש המפרשים שכל לומד נזקק להם בלימודו - ממרביצי תורה ולומדים מופלגים, ועד לבעלי בתים הקובעים עתים לתורה - הציבה את עריכת חידושי המהרש"א ברמת חשיבות המשתווה לפרויקט בפני עצמו, ולא רק כחלק מעריכת הש"ס החדש.

דברי קדשו של רבי בצלאל רנשבורג מפראג, מגדולי תלמידיו של ה'נודע ביהודה', נחקקו על כותל המכון לנוכח עיניהם של עורכי המהרש"א, כלשונם המבהיקה (שו"ת וחידושי רבי בצלאל רנשבורג עמ' רנה): "מה מאד עמקו מחשבות רבנו המהרש"א ז"ל, וכל דבריו בזה כגחלי אש רתמים יזהירו כזוהר הרקיע". לצד דברי רבי בצלאל רנשבורג, צוטטה לשונו של מרן ה'חזון איש' באגרותיו (אגרות חזון איש חלק א', א): "ספר המהרש"א ז"ל אשר מתנה טובה נתנה לישראל, לזכות בו הדורות הבאים אחריו, להרגיל את הלומדים בהתעמלות התורה... והספר הקדוש הזה הוא מלא התעמלות בדברים מוכרעים ועמוקים, ומרגיל את האדם בעיון נכון ועמוק. גם מועיל הדבר לזכרון כל סוגיא לפרטיה, ודור שלפנינו החזיקו מאד בספר הקדוש הזה, והגרע"א ז"ל לא הניח דבר מספרו. מיום שעזבוהו, אבדו ידיעת הפשט כולו ויתרגלו בקלות העיון, ובעזיבת הדעת דבר דבור על אופנו, ואין מי שיחזיר עטרה ליושנה". זאת ועוד, נודעה עצת קדשו של הרה"ק רבי אהרן מבעלזא, שהיה מורה למי שהתלונן על שמחשבות זרות פוקדות אותו והרהורים רעים טורדים את מנוחת הנפש שלו, ללמוד גמרא ותוספות עם מהרש"א, ובתנאי שילמד בעיון לכל הפחות שתי מימרות מהרש"א מדי יום.

מדהים ומעציב כאחד היה לגלות מה רב מניינם של השיבושים והטעויות שהשתרבבו לחיבוריו הנשגבים של המהרש"א - חידושי הלכות, חידושי אגדות ומהדורה בתרא - עד שהיה בהם כדי להכהות את אורו, חלילה. במאות מקרים היו השיבושים כה מהותיים, עד שלא היה ספק שיש לתקנם בגוף הנוסח ולהסיר את הגירסא המשובשת. רק באותם מקרים שבהם הגירסא המשובשת היתה כה רחוקה ונבדלת מהנוסח המקורי - שהושווה והוגה בדקדקנות לפי הדפוסים הראשונים (לובלין שע"ב, אמסטרדם תקט"ו ועוד) - נאלצו עורכי המהרש"א להותיר את הגירסא המשובשת על מכונה ולהעתיק את הגירסא המתוקנת במדור 'הגהות והערות' שבשולי הגליון.

מדור 'הגהות והערות', הכולל עשרות ציונים על כל עמוד במהרש"א (וכל עמוד מהרש"א במהדורת ש"ס 'עוז והדר' הוא רק חלקו של עמוד מהרש"א בש"ס וילנא), הוא אוצר בלום של הערות נחוצות והגהות מדברי רבותינו האחרונים ששקלו וטרו בחידושי המהרש"א. כמו כן, נוספו במדור 'הגהות והערות' מאות ואלפי מראי מקומות, לציון מקורם של פסוקים ומאמרי חז"ל המובאים בחידושי המהרש"א, כמבוא להעמקת העיון והרחבת אופקי ההבנה.

חידושי המהרש"א הנודעים בשם 'מהדורה בתרא', הם בעצם שילוב בלול מחידושים נוספים של רבנו המהרש"א בצירוף חיבורו של חתנו רבנו משה מלובלין זצ"ל. לעומת הדפוסים הראשונים בהם הקפידו המוציאים לאור להבדיל בין תורת המהרש"א לחידושי חתנו, שגו מוציאי המהדורות הנפוצות והעלימו את מקור החידושים. ב'עוז והדר' נערכו מחדש חידושי 'מהדורה בתרא', תוך חילוק ברור בין דברי המהרש"א לחידושי חתנו, ומעתה יאמרו הלומדים דברים בשם אומרם ויביאו גאולה לעולם. זאת ועוד, בניגוד למהדורות הנפוצות שחידושי 'מהדורה בתרא' נקבעו בדפים בפני עצמם ולעתים אין הלומד ער להשלמה המצויה בהם, חידשו עורכי 'עוז והדר' וקבעו את מקומה של 'מהדורה בתרא' בסמיכות לחידושי המהרש"א. מעתה, ערוכה כל תורת המהרש"א ביריעה אחת, בכינוס כל חידושיו לפונדק אחד.

ועוד תועלת רבתי שהוסיפו קברניטי מכון 'עוז והדר' בעטרם את חידושי המהרש"א בכתר נוסף, משובץ פנינים ואבני חן, הוא המדור הנכבד 'קובץ מפרשים על המהרש"א'. לנגד עיניהם ניצבו דברי רבותינו הגדולים, שהפליגו בשבח חידושי המהרש"א ובערך המרגליות הספונים בהם, לוקטו מספר חיבורים המבארים את דברי המהרש"א בהרחבה, וחידושיהם נערכו יחדיו לפי סדר הדף.

בעריכת חידושי והגהות 'חכמת שלמה' לרבנו המהרש"ל מלובלין - שהודפסו מימי קדם באותו גליון עם תורת המהרש"א, בהיותם בני אותו דור - הונהג חידוש יצירתי שאין לשער את תועלתו ומעלתו. החיבור שהיה בלול מהגהות וחידושים, הופרד לשני ראשים, הגהות וציונים לחוד וחידושים וביאורים לחוד. בכך, תבחין עין הלומד על נקלה היכן יחפש שינוי גירסא והיכן יתור אחר ביאור מחודש.

גם בחידושי רבנו המהר"ם מלובלין שמקומם נקבע בדפי המהרש"א, הונהג חידוש מופלא, בעימודו המחודש בשני טורים. עד כה, התקשו הלומדים לעיין בתורת רבנו המהר"ם, בשל השורות הרחבות והארוכות, הצפופות והדחוקות. כמו טיפסו השורות זו על זו, ולא מחזה נדיר היה לראות לומדים המשתמשים בסרגל כדי להפריד בין הדבקים. לא חספא כיסתה על המרגניתא, אלא שהמרגליות נערמו זו על זו וזוהרם הועם. בעימוד החדש והיצירתי, חולקו חידושי המהר"ם לשני טורים, הובדלו והופרדו ראשי הקטעים באמצעות הדגשת דיבורי המתחיל, ואור חדש נגה על ספר יסוד זה.

גם יתר המפרשים שהיו ערוכים בש"ס וילנא בזה אחר זה, נערכו מחדש וקובצו למסגרת אחת תחת הכותרת 'ילקוט מפרשים החדש'. עד כה, נאלצו הלומדים לדפדף אנה ואנה, בתורם אחר מבוקשם, ולא אחת שתפסדנה עיניהם שורה אחת מדברי אחד המפרשים שהיה בה כדי להאירן. כינוסם של כל חידושי המפרשים לפונדק אחד; בתוספת מרובה על העיקר מספרי היסוד על הש"ס; בצירוף הגהות והערות יקרות ערך מתוך חיבורים נכבדים ומיוחסים; לאחר שהוגהו כל דברי המפרשים וסוקלו כל הטעויות לפי דפוסים ראשונים ומדויקים; הלא מאסף ייחודי זה לבדו יכול היה להיחשב כגולת הכותרת במפעלם של מכונים אחרים, ואילו בש"ס של 'עוז והדר' הוא רק אחד מני סעיפים רבים שהחידוש מאפיין אותם מרישא ועד גמירא ---

 

- אכסניה למפעל אדירים

מפעל בפני עצמו הוא פרויקט עריכת פסקי רב אלפס ומפרשיו, לא רק בשל היקפו העצום וחשיבותו הכבירה, אלא גם מפני שהתברכו העמל והיגיעה בפרי נאה ומתוקן, עליו יש לברך ברכת הנהנין וברכת 'שהחיינו' גם יחד, על שזיכנו בורא עולם, בדור שפל וחשוך, להתגלות אור זך ובהיר.

'הלכות רב אלפס' הוא חיבור המופת של רבנו יצחק אלפסי, שחי בסוף תקופת הגאונים והיה תלמידם של רבנו נסים גאון ורבנו חננאל, היה הכותרת של השתלשלות ההוראה בישראל והוא-הוא המפתח לקביעת משפט ההלכה. חיבור זה שנערך על כ"ד מסכתות בש"ס - מסדרי מועד נשים ונזיקין, שסוגיותיהן נגעו להלכה בדורו - כונה לימים 'תלמוד קטן', שכן מבנהו יצר עמוד הלכה שדרתי המבוסס על מתכונת התלמוד, בתמצות, העתקה וריכוז כל אותם דברים הנוגעים  להלכה. 'ספר ההלכות' של הרי"ף היו אחד משלושת עמודי הפסיקה שעליהם נבנה ה'שולחן ערוך', לצד הרמב"ם והרא"ש. הכרעת ההלכה, אליבא דשיטת הרי"ף, התבססה על שני התלמודים שהיו לפניו ויבול תורני עשיר מתקופת הגאונים בה החלה להתפתח ספרות השו"ת. תקופה זו, שכאמור היה מחותמיה, נמשכה על פני שלוש מאות וחמישים שנה וכמאה 'גאונים' כיהנו במהלכה בראשות הישיבות בסורא ובפומפדיתא, לצד תלמידי חכמים מופלגים נוספים שתורתם התבדרה בבתי מדרשות.

את חיבורו של הרי"ף היטיב להגדיר גדול המשיגים עליו, רבנו זרחיה הלוי, הנודע בשמו 'בעל המאור', שכתב בפתח חיבורו כהאי לישנא: "ואינו צריך להאריך בגדולתו ובחכמתו, כי היא גלויה לכל בעלי עינים, כשמש בחצי השמים; וכנפי צדקותיו, בחבור הלכותיו, פרושות על דורותיו, ועל כל דורות הבאים אחריו; כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו. ועל כן, חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר, לכבדו ולפארו לקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו".

כשנכתב ספר הלכותיו של רב אלפס לא היו דפוסים מצויים, ומכתב ידו הועתקו פסקי ההלכות, ובמשך מאות בשנים התגלגלו כתבי יד שבאמצעותם הועברה תורת הרי"ף מדור לדור. רק בשנת ה' רס"ט, כארבע מאות שנה לאחר שנסתלק הרי"ף לעולם האמת, הודפס לראשונה ספרו בדפוס קושטא. למרות ריחוק השנים, נחשבת מהדורה זו כמדויקת בנוסחאותיה, וככל הנראה שמהדירי הדפוס העותומני באיסטנבול (כך שמה הנכון של העיר בשנת רס"ט) עשו שימוש בכתבי יד נקיים משיבושים. גולת הכותרת של הדיוק בנוסחת קושטא היא, שכתב היד שממנו נוצרה המהדורה היה מנופה מהערות והגהות שנוספו לדברי הרי"ף במרוצת השנים.

המהדורה הבאה של הרי"ף, שהודפסה בדפוס ונציה בשנת רפ"א, כללה קטעים רבים שאינם מלשון הרי"ף, דבר שהפך יסוד ריק לפלפולי סרק ומגדלי עראי. תא חזי דברים שכתב רבי אברהם די בוטון בחיבורו 'לחם משנה' על הרמב"ם, שחי ביובל השנים שלאחר הדפסת מהדורת ונציה, בהעירו על קטע לדוגמא מאלו שהשתרבבו למהדורת ונציה ואינו מחיבורו של הרי"ף, וזו לשונו (הלכות שביתת עשור פרק ג' הלכה ה'): "וכן חלק בהדיא הרי"ף ז"ל בפרק יום הכיפורים, ואף על גב דכתיב בדפוס וינצייא וכו', ודאי שאינו דברי הרי"ף ז"ל אלא טעות סופר הוא, או שום הגהה מאי זה תלמיד וכו', ובדפוס קושטנדינא ליתיה". למרבה הצער, שימשה מהדורה משובשת זו כיסוד וכאבן פינה לכל מהדורות הרי"ף המאוחרות, שאף בהן קנו הטעויות חנייה.

תיקונים רבים הוכנסו במהדורת הרי"ף שהודפסה בשנת שי"ד בדפוס סביונטה שבאיטליה. במהדורה זו נדפסו לראשונה במלואם החיבורים 'עין משפט' ו'שלטי הגיבורים' על הרי"ף. בשל יופי הדפוס ושיפורי החיבורים שעיטרו את ספר ההלכות, דרשו רבים מגדולי ישראל בשבחה של מהדורה זו. אף במהדורת ש"ס וילנא, הוכנסו תיקונים רבים בלשון הרי"ף שמקורם צוין ד"ס כשהכוונה ל'דפוס סביונטה'. עוד קודם למהדורת וילנא, הודפס הרי"ף בדפוס וארשא בשנת תרי"ט, ולדברי עדים מהימנים זו היתה המהדורה בה קבע מרן ה'חזון איש' את עיונו. המהדורה הבאה, שהודפסה בשנת תר"מ, ביחד עם ש"ס וילנא והפכה למהדורה הנפוצה בתבל.

כמעשיהם בש"ס, נהגו מדפיסי דפוס האלמנה והאחים ראם שבוילנא (בראשם מנהל הדפוס הסופר ר' שמואל שרגא פייגנזון, הנודע על שם כינויו הספרותי 'שפ"ן הסופר', כשם סופרו של יאשיהו מלך יהודה) בההדרת הרי"ף, שאת עיקר מעייניהם נתנו בתוספות החדשות שצירפו לחיבור המרכזי, בהם חיבורים חשובים מראשונים ואחרונים, שעטרו את 'ספר ההלכות'. ברם, למרות שעיטרו את השולחן בכלים נאים, לא שמו לב כי אל הקדרה עצמה נבזקו תבלינים שהתפילו את טעמה - הם הטעויות שהיו במהדורות קודמות ורבות שנוספו עליהן במהדורת וילנא.

עורכי מפעל 'ספר הלכות רב אלפס ומפרשיו', שפרי עמלם הובא בכריכה אחת עם 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', שקדו על עמלם שנים רבות, התייגעו בהתמדה על כל שורה, אות ותג, ולא חסכו כל מאמץ בכדי שמתחת ידיהם ייצא דבר מתוקן ונאה - כי הלא אלו הן שתי כותרות הש"ס וכל החיבורים שסביבו, שכל דבר בהם הוא מתוקן וגם נאה. נחלק את סקירתנו הקצרה על חידושי מהדורה זו של הרי"ף נפתח בפירוט שני סעיפים אלו, 'מתוקן' ו'נאה':

כאן מקום לציין, כי בעצם הפכו דברי רש"י על הרי"ף למיותרים במידת מה, לאחר שהחלו לכרוך את 'ספר ההלכות' עם הש"ס, דבר שלא היה במהדורות הראשונות. שיקול זה נמנה בין הצדדים המכריעים בדעתם של מרן הגאון הגדול רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, שהוא-הוא אשר הורה בדעתו הבהירה שיועתק מקומו של רש"י לשולי העמוד. למרות שבכך 'חטאה' המהדורה החדשה ל'צורת הדף' המקובלת מזה שנים רבות, ראה מרן הגרי"ש שליט"א כי יצא הפסדו של 'חטא' זה בשכרו. עם העתקת דברי רש"י לשולי הגליון, ניתן היה לעטר את 'ספר ההלכות' בנושאי כליו מכל עבריו באותיות גדולות ובהירות.

הלומדים בש"ס וילנא, כמו גם בדפוסים הבאים שקידשו את שימור 'צורת הדף' על פני נוחות הלומד, נאלצים לאילוצי התקציב שהכריחו את המדפיסים להקטין מאד את גודל האותיות של דברי רבנו יונה, הר"ן ונמוקי יוסף, כמו גם את השגות 'ספר המאור' והגהות 'מלחמת ה'' שהעיר הרמב"ן על דבריו. מכאן ואילך, משהכריע מרן הגרי"ש שליט"א לטובת השיקולים שהציעו לפניו ראשי מכון 'עוז והדר', זוכה עם ישראל שהרי"ף המתוקן יהא גם נאה ומפואר.

אותה דרך שסללו מהדירי וילנא, שעיטרו את 'ספר ההלכות' לרב אלפס בחיבורים יקרי ערך, לא זו בלבד שסוקלו מהמורותיה ויופה נופה לאין ערוך, אלא שגם הורחבה כהנה וכהנה, בתוספת חיבורים נוספים שקובצו למדור 'ילקוט מפרשים החדש על הרי"ף'. ב'ילקוט מפרשים החדש' חידושי תורתם של גדולי האחרונים, מהם שהיו ספונים וחתומים בכתבי יד מחבריהם הקדושים ולא נגה אורם עד כה, ומהם שהיו פזורים בספרים רבים, זעיר פה וזעיר שם, ואין ידיים ממשמשות בהם לעמוד על טיבם. בין החיבורים שנוספו במהדורת 'עוז והדר' ניתן למנות את האוצרות הבאים:

-הגהות כת"י:

-מגלה עמוקות:

-הגהות רעק"א:

-גליון מהרש"א:

-מגיד תעלומה:

באמת אמרו: אילו תיקנו את גירסת הרי"ף ונושאי כליו, ולא הוסיפו עליהם מאומה - דיינו; אילו הוסיפו עליהם כל אותם חידושים, אך לא היו נוגעים בעימוד ומותירים אותו כמות שהוא, באותיות זעירות ושבורות - דיינו; אילו תיקנו את האותיות השבורות ומגדילים אותם, אך לא מעמדים מחדש את דפי הרי"ף שכמו הוצאו ממרתף חשוך לטרקלין מואר - דיינו. על אחת כמה וכמה, הכרת טובה כפולה ומכופלת עמנו, לראשי מכון 'עוז והדר', על שתיקנו את גירסת הרי"ף ונושאי כליו, הוסיפו עליהם כהנה וכהנה, חידשו את האותיות והגדילו אותם, ואף עיצבו בעימוד מחודש את גליונות הרי"ף וגאלו אותם מאפלת החשכה להעמידם בקרן אורה. בזכות זה, יגאלנו בורא עולם, יכניסנו לארץ ישראל ויבנה לנו את בית הבחירה, במהרה בימינו אמן ---

 

- ואף אלו בתוך הכריכה

סקירתנו על יצירת הפאר 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן' תהא חסרה, אם לא נמתח עוד את יריעתה ונייחד עוד מלים לסיקור פרויקטים נוספים הנלווים לעריכת הש"ס ברוב פאר והדר - הלא המה התוספתא ומפרשיה, ספר המרדכי ופירושי המשניות. מאחר ויסוד מלאכת הקודש בפרויקטים אלו דומה בעקרונותיו לעריכת הש"ס, הרי"ף וכל המפרשים, נציין בקצרה את החידושים המפליגים שבכל אחד מן הפרויקטים:

-התוספתא ומפרשיה:

בין השנים רפ"ב-רפ"ה הודפסה לראשונה התוספתא, שכשמה היא התוספת למשנה, הן הברייתות שנערכו בידי תלמידו של רבי יהודה הנשיא רבי חייא ותלמידו רבי אושעיא. בשנת תרמ"ו, כללו מהדירי וילנא את התוספתא בכרכי הש"ס, ועיטרו אותה בארבעים הוספות חשובות שחלקם לוקטו מתוך כתבי יד נדירים.

צורת העימוד שהתקבלה מני אז, גרמה עוול ללומדים והרחיקה מהם את היכולת להגות בדברי התוספתא. בגוף דברי התוספתא נשתלו ציונים והפניות לאין מספר, שגזלו מהלומד את רצף העיון. נושאי הכלים שהודפסו על התוספתא, נדחקו בצפיפות, באותיות זעירות ובשורות ארוכות על גבול יכולת הקריאה. על כל אלו נוספה העובדה שחסר היה ביאור השווה לכל נפש שיודפס על גליון התוספתא.

במהדורת התוספתא שב'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', ניתנה הדעת לכל מכשולי המהדורה הקודמת. העימוד המחודש, שונה לחלוטין מהעימוד הלקוי שהיה בעבר, והוא מעוצב בהתאמה מוחלטת לנוחות הלומד. האותיות המציינות להגהות השונות, הוצבו במקומן, לאחר שהתגלו מקרים רבים בהם נדדו הציונים במילה או בשורה והחטיאו את מטרתם. הושלט סדר בסימוני חיבוריו של רבי שמואל אביגדור אב"ד קארלין, הנודע בכינויו 'רבי שמואל אביגדור תוספאה', נוספה אות מציינת לפסקה בתוספתא עליה נסובים דבריו, דבר שהיה חסר ומפריע במהדורה הנפוצה. חיבוריו הם: 'מצפה שמואל', 'מנחת ביכורים' ו'עטור ביכורים'. שני החיבורים האחרונים עוסקים בביאור דברי התוספתא על פי סוגיות הש"ס, בבלי וירושלמי, ועל פי חידושי ראשונים ואחרונים. הגהות 'מצפה שמואל' הם מראי מקומות לדברי התוספתא בשני התלמודים, ספרא וספרי.

על כולנה, עמדו ראשי מכון 'עוז והדר' על חסרונו של ביאור מקיף לתוספתא, שתוכנו יהא שווה לכל נפש ואורו יאיר לכל לומד את דרכו. מהדורת הש"ס של 'עוז והדר', משתבחת בביאוריו הנפלאים של רבי יצחק שוואדרון - בנו של המהרש"ם מברעזאן - והמה משובצים עלי גליון, בשמותם הנקובים 'מנחת יצחק', 'שיירי מנחה' ו'קומץ מנחה'. יצוין, כי החיבור 'מנחת יצחק' הוא הביאור הפשטני המקיף ביותר הקיים לתוספתא, אך משום מה לא היטיבו עמו עשרות שנותיו עד שנגאל משממונו והוצב במסגרת בה עתידים להגות כל לומדי התוספתא.

-ספר המרדכי:

מן החכמים הידועים באשכנז לפני שמונה מאות שנה היה רבנו מרדכי ב"ר הלל הכהן, תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג ורבה של העיר הגדולה נירנברג שבבוואריה. אל חיבורו 'המרדכי' אסף חומר רב מתורתם של ראשונים, ובעיקר מחידושי בעלי התוספות, ולחיבורו השפעה ניכרת על הפוסקים אחריו. בספרו לוקטו תשובות הלכתיות מחכמי אשכנז - מחכמים הראשונים כרבנו גרשום מאור הגולה ורבנו קלונימוס ממגנצא, שהנהיגו את יהדות אשכנז כמאתיים וחמישים שנה לפניו; רבי אליעזר בן יואל הלוי מקולוניה (ראבי"ה) ותלמידו רבי יצחק בן משה מווינה הנודע על שם ספרו 'אור זרוע'; ועד לתורת רבו המהר"ם מרוטנבורג ובני דורו.

הספר שנדפס לראשונה בוונציא בשנת רס"ט, ידע עד לכריכתו לראשונה עם הש"ס במהדורת וילנא דרך ארוכה, במהלכה רבו נוסחאותיו ועצמו שגיאותיו ושיבושיו, לרוב בשל שרבוב פסקי הלכות שלא מדברי בעל 'המרדכי'. אף כשניסו מהדירים שונים, במרוצת הדורות, לסקל את השיבושים ולהוציא דבר מתוקן על פי כתבי יד, לא הצליחו לברך על המוגמר.

שלא לצורך, נכפול אף בסקירתנו על 'ספר המרדכי' ונזכיר את העריכה החזותית, בעיצוב מחודש ובעימוד שונה לחלוטין משהיה מקובל במהדורות החסכוניות. דברי 'המרדכי' חולקו לקטעים והודגשו לפי הצורך, ונוספו להם ציונים והערות רבים, לתועלת הלומד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

-פירושי המשניות:

מלבד פירוש המשניות להרמב"ם שנקבע במהדורת ש"ס וילנא, לאחר שתורגם מערבית, נוספו בכרכי הש"ס של 'עוז והדר' דברי המשנה ועליהם ספרי היסוד המקובלים בכל תפוצות ישראל: פירושו של רבי עובדיה מברטנורא שבאיטליה שעלה ירושלימה והנהיג את קהילתה לפני כארבע מאות ושמונים שנה, ופירוש 'תוספות יום טוב', שנכתב לאחר כמאה ושלושים שנה כתוספת לביאור 'הרב', בידי רבי יום טוב ליפמן הלר, מתלמידי המהר"ל מפראג ודיין בבית דינו, רבן של קהילות חשובות ובעשור האחרון לחייו בעיר קראקא שבפולין.

מאחר וההוגה בסוגיות הש"ס שואב תועלת עצומה מלימוד מעמיק של המשניות, לא נמצא מתאים משני ביאורים אלו שיונחו על שולחנו תדיר. מפרשי המשנה שקדו על סגנון יחודי, שנמזגו בו תמצית סוגיות הגמרא והדינים העולים מהן. לפיכך, המעיין בדבריהם יוכל להעלות מהשקלא וטריא שהביאו מן הגמרא את הדרך בה למדו פשט בסוגיות הש"ס.

לפירושי היסוד הללו הנלווים לפירוש המשניות להרמב"ם, נוספו 'תוספות חדשים', 'תוספות רבי עקיבא אייגר' ומדור 'קובץ מפרשים' שלתוכו לוקטו ביאורי משניות מגדולי המפרשים.

 

הקורא המלומד שהשכיל לקרוא את כל המאמר לסיקור מפעל 'תלמוד בבלי המפואר עוז והדר מהדורת פריעדמאן', הסיק על נקלה, כי מאמר זה הוא קיצור ותמצית לתולדות הפלא התורני הגדול בדורנו, מחולל השינוי הכביר בהיכלי התורה. החומר הרב, עתיר הפרטים המרתקים, שממנו הורכב המאמר, עשוי להתקבל כשדרתו של ספר לתולדות מהדורות הש"ס. אם ביום מן הימים יראה ספר שכזה אור, הוא יספר את סיפורו המרתק של 'פס הייצור'. קוראיו יצעדו במשעול הצר והמתעקל, כיצד שובשו גרסאותיו של התלמוד ומפרשיו, איך עלו בו חרולים וקמשונים כיסו פניו; עד שיובלו אל הנתיב המורחב שנסלל מחדש במהדורה החדשה שהשיבה עטרה ליושנה והעמידה תורה בקרן אורה.