מאחורי ארון הספרים של מכון "עוז והדר"

לרגל חג הפסח, אנו מגישים ראיון חג מיוחד שערך עם הגאון רבי יהושע לייפער שליט"א, מו"ץ בשיכון סקווירא ובמונסי, מייסד ונשיא מכון "עוז והדר"

על המהפכה בעולם הספרות התורנית * על הסוד שעומד מאחורי קיומם של המכונים התורניים * על תוכניות לעתיד ועל הדרך בה בוצעו חידושי העבר * על העוז של האיש ועל ההדר של התוצרת * ראיון סנסציוני!

 

בימים עברו, לא ארכה מלאכת ניקוי הספרים לפסח אלא זמן מועט בלבד. בשנים ההן, עיירות רבות היו, שרק רב העיירה או גביר בר אוריין יכלו להתהדר בש"ס שלם שפיאר את ביתם. שלא כימים ההם הזמן הזה, ובכל בית יהודי ארון ספרים גדוש מזן אל זן, ביצירות תורניות מופלאות, ההולכות ומתרבות ואף משתבחות משנה לשנה. עולם הספרות התורנית לא ידע תקופה יפה מזו שאנו חיים בה, והמכונים התורניים מלאו ידיהם בעבודה.

מראשי העוסקים במלאכת שמים זו, הוא הגאון רבי יהושע לייפער שליט"א, מו"ץ בשיכון סקווירא ובמונסי, מייסד ונשיא מכון "עוז והדר", שבתנובתו חידש יצירות פאר שהפכו את "עוז והדר" למותג יוקרתי. הצצה לאולמות העריכה, בהם שוקדים מאות אברכים על עריכת הספרים, יש בה כדי להפעים את לבו של כל מי שמבין מהו חזון ומהי הסתכלות מרחיקת ראות. כי כדי להקים מפעל שעל פיתוח מוצריו יש לשקוד שנים כה רבות, צריך אדם להיות יצוק מאותו חומר שחז"ל ראוהו כ'חכמה' - צריכים לראות את הנולד...

לא איש של יחסי ציבור ותקשורת הוא הרב לייפער, וראיון-חג זה הוא הפעם הראשונה שהרב לייפער מוכן לפתוח את שערי המכון לעיני הציבור, לשוחח על מה שנעשה כבר, על היצירות שעומדות לראות אור ועל התוכניות לעתיד. בין לבין, ביקשנוהו להידרש לשאלות טורדניות קמעא אודות המכונים התורניים בכלל ועתידם. ולמרות הבלעדיות והראשוניות שבראיון זה - הנערך בשיחת טלפון טראנס-אטלנטית בשעת לילה מאוחרת - מדובר בראיון ססגוני רצוף חידושים ועתיר פנינים.

-

הרב לייפער, "עוז והדר" נמצא בשיאו?

לא, ממש לא. "עוז והדר" הגיע להישגים שלא הייתי מסוגל אף לחלום עליהם, אך אין ספק שהשיא עודנו רחוק. כשאני רואה את שהצליח המכון לעשות בשבע עשרה שנות קיומו, אני מאמין שהשיאים אליהם נגיע יפתיעו אף אותנו.

אני מבין שהרב מאמין שעוד יש מה לחדש...

את השאלה הזו יכול היית לשאול לפני חמש עשרה שנים, לפני עשר שנים ולפני שנתיים. וגם בעוד עשרים שנים השאלה הזו תישאל והתשובה לא תשתנה. הנסיון שצברתי ועודני צובר, רק מעמיק את ההיכרות שלי עם ציבור הלומדים, וכל העת אני עומד על דברים נוספים שניתן לחדש, בהם גם חידושים שלימים לא יבינו איך הסתדרו בלעדיהם.

היה מן ראוי איפוא, שנדבר קצת היסטוריה ונלך שבע עשרה שנים לאחור - מה מביא רב בישראל, מורה הוראה מובהק, להקים הוצאת ספרים?

טוב, לא מדובר בהוצאת ספרים, כי אם במכון תורני, שההגדרה הנכונה שלו היא 'כולל אברכים', שהלומדים בו מסוגלים לבטא על הכתב את מה שהם לומדים. 'עוז והדר' אינו בית דפוס ולא הוצאת ספרים, כי אם בית יוצר בו יוצקים יין ישן לקנקן חדש, בעיקר יין שהיה חבוי במרתפים ולא היה מצוי לכל דורש.

כשהקמתי את "עוז והדר", בשנת תשמ"ח, היה זה לאחר שצברתי מעט נסיון במסגרת מכונים תורניים מסוימים, שם ראיתי כמה כבוד שמים ניתן להרבות בההדרת ספרים בצורה מקצועית וכמה חסר הדבר לציבור הלומדים. כשהתחלתי, היה הש"ס הפרויקט הראשון ש"עוז והדר" התחיל לעסוק בו, ובנקודה זו אני חייב להדגיש שאין זה אותו ש"ס שאנו מוציאים כיום לאור.

שבע עשרה שנים עוסקים בש"ס ומחותנים לא יכולים עדיין להעניק אותו לחתניהם. זהו שיא בלתי נתפס במשך הזמן שפרויקט אחד תקוע בו, למה?

הוא אינו תקוע... עשרות תלמידי חכמים בתפקידי עריכה ומספר דומה של אנשי צוות טכני, עובדים על הש"ס בהתמדה ובשקדנות, וב"ה אני יכול לבשר שהסיום קרוב לבוא. כדי שתבין ויבינו הקוראים את התהליך בו עבדנו על הש"ס, תרשה לי להרחיב בכמה משפטים ולגולל את השתלשלות הדברים.

כשהתחלתי לעבוד על הש"ס, לא הייתה לנו כוונה על ההיקף העצום כפי שהתפתח בהמשך. בשעתו, גם זה היה נראה רעיון גרנדיוזי, וזה ההסבר היחיד מדוע כל המכונים לא נגעו בש"ס ועסקו רק בראשונים ובמפרשים. חמש שנים לאחר שהתחלנו, בשנת תשנ"ג, כשנכנסנו לפרויקט והגענו להישגים מרשימים, ראיתי שזה לא מספיק והמלאכה לא תהיה מושלמת אם לא נסתכל על עצמנו כמהדירים של ממש.

כשאני אומר לההדיר את הש"ס, אני מתכוון לעבודה מאומצת על עשרות כתבי ידות ומהדורות קדומות של הש"ס עצמו, כפי שיעיד על כך גם ידידי הרה"ג ר' יוסף סאמעט שליט"א, אני מתכוון גם לעימוד מחדש, כשאינך מסוגל לתאר אף לא את המאמצים והמשאבים שהושקעו רק בבחירת הפונטים והמרווחים שבין השורות, כדי שבסופו של דבר ייצא לא רק דבר מתוקן אלא גם דבר נאה. היתה החלטה קשה נוספת, שיכולה להזכיר החלטה של הקמת פרויקט מגורים נוסף, לחדש את כל המפרשים שבסוף המסכת, שעד היום היו ערוכים בצורה מטושטשת, באותיות שבורות ושורות צפופות, שעינו של בן תורה סבלה מכך הרבה.

חידוש מיוחד שהזכויות עליו שמורות לי, הוא 'ילקוט מפרשים' שעשינו בכל מסכת ומסכת. כידוע, בכל כרך בש"ס יש כמה וכמה מפרשים שאיש לא מסתכל בהם, בגלל שכל אחד מדבר על דף אחר וכמעט לאף אחד אין סבלנות לדפדף ולחפש מה כל אחד אומר על כל דף. אנחנו אספנו את כל המפרשים הללו וקיבצנו אותם בעריכה מחודשת לפי סדר הדפים, כך שלכל אחד תהיה את התמונה כולה.

ועם זאת, למרות כל ההשקעה האדירה, אני מדפדף בש"ס של 'עוז והדר' ורואה שברי"ף לא נגעתם...

לא נגענו?!... אין בפי מושגים שתוכל להבין מה הושקע ברי"ף. יותר מכל מה שהשקענו בפרויקט אחר השקענו ברי"ף, וב"ה שגם פרויקט זה מצוי בשלבי סיום אחרונים. בחודשים האחרונים, המבקרים שלנו עשו לילות כימים להשלים את ההגהות, וכעת עוסקים כבר בתיקוני מחשב אחרונים.

העבודה על הרי"ף היתה ממש יצירת יש מאין, משום שהרי"ף שיש לנו בש"ס עד היום אינו מוגה כלל, שלא לדבר על הראשונים שעליו - ר"ן, נימוקי יוסף, רבינו יונה, בעל המאור ומלחמות ה' - שההוצאה שלנו תהיה הראשונה שהתייחסה אליהם. אם אתה שם לב, אתה מבחין בוודאי שעבודה על הרי"ף פירושה עבודה על כמה ספרים, דבר שיש לו משמעות והשלכות גם לצדדים הטכניים של סדר ועימוד, מלבד עצם העבודה על כל מילה ומילה של ראשונים כמלאכים, דבר שדורש אחריות רבה.

עובדים-עובדים, אבל גם בכרכי הש"ס של 'עוז והדר' שכבר הודפסו לא רואים רי"ף

אז אולי זו ההזדמנות הנאותה לגלות, שמיד לאחר פסח, אני מאמין שעוד לפני חג השבועות, ייצאו לאור הכרכים הראשונים של הש"ס החדש, עם כל החידושים כולל הרי"ף. בשלב ראשון אנו מוציאים את כל סדר מועד ותוך שנה בעזרת ה' הש"ס כולו יודפס. האמת מוכרחת להיאמר, שלמרות כל הש"ס כבר מוכן ועומד תקופה ארוכה, עכבתי את הוצאתו בגלל הרי"ף, משום שרציתי להוציא דבר מושלם. האמת, שלא היה זה מופרך להוציא את הש"ס ואת הרי"ף בשני פרויקטים נפרדים, כמו שהיה לפני כמה מאות שנים, שהרי"ף לא היה כרוך עם הש"ס אלא היה בספר נפרד 'רב אלפס על הש"ס'. אני שמח שלא התפתיתי למי שהציעו לי לעשות כך, והייתי זקוק לסבלנות של ברזל כדי לחכות עם מפעל חיי שנים כה רבות.

אני מתקשה להיזכר בעוד מפעל שהשקיע במשך שבע עשרה שנים עד שהמוצר יוצא לשוק. יש לרב הסבר מניח את הדעת, איך שורדים כ"כ הרבה שנים מבחינה תקציבית?

זה לא קל. מדובר בהון עתק, בסכומים בלתי נתפסים, ושאיש לא ישלה את עצמו שמכירת הש"ס יכולה לכסות את ההשקעה - ואני אומר את זה, למרות שאני צופה שהוא ימכר במאות אלפי עותקים. כשנכנסתי לפרויקט הזה לא האמנתי שמדובר בהיקף כזה ובסכומים שכאלו, ולולא סייעתא דשמיא מוחשית שראיתי במו עיני על כל צעד ושעל, ממש בבחינת 'נסיך שבכל יום עמנו ונפלאותיך וטובותיך שבכל עת', הש"ס היה נשאר בגדר חלום לא פתור.

תראה, בשנת תשנ"ח, עשר שנים אחרי שהייתי בפרויקט הזה, הגעתי לשלב בו לא הייתי מסוגל להמשיך. החזון עמד לחמוק בין האצבעות. משמים הפגישו ביני לידידי הנגיד הנדיב הנכבד הרב הערשי פריעדמאן שליט"א, שנחלץ אז לעזרתי והניח על השולחן סכום שצמצם מאד את החובות שהייתי מונח בהם. אין ספק, הוא זכה, הש"ס הזה יהיה קרוי על שמו...

אני רואה שהרב הסכים להתייחס לנקודה התקציבית, אז אני ינסה להרחיב את מסגרת השאלה ולהניח על השולחן שאלה, שזמן רב אני מחפש לה מענה ואני מאמין שרבים מהקוראים מתחבטים בה. כידוע, יש כיום אלפי סופרי סת"ם ואלפי עורכים תורניים. בעוד שלסופרי סת"ם יש שוק מתרחב, כשכל זוג צעיר שנישא צריך לדירתו בין שבע לעשר מזוזות, אני תוהה איך העסק הזה שורד? מהיכן הכסף? זה לא יתפוצץ ביום מן הימים?

העסק שורד וזו עובדה. 'כסף מנלן' היא קושיא עתיקת יומין, והעובדות הן התשובות הכי חזקות יותר מכל תיאוריה... האמת היא, שבלעדי הנדיבים לא היינו שורדים ועולם התורה היה מפסיד את כל ההתפתחות האדירה הזו, ולא היינו זוכים לכל אותן יצירות משובחות שבתי המדרש מועשרים בהם כל העת. אין כל סיכוי להחזיק מכון תורני בלי נדיבים, ומדובר בסכומי עתק שצריכים לגייס מידי חודש בחדשו.

ובכל זאת, לכל מפעל יש איזה הגיון מסחרי לפיו הוא פועל. כשמפעל מייצר מוצרי מזון, יש בעלי הון שהשקיעו כסף במפעל או רכשו מניות, כשכל השקעה מגובה בתחזית המעוגנת בסקרי שוק מקצועיים. איזו לוגיקה כלכלית, איזה הגיון מסחרי יש במכונים התורניים, שאין כל הסבר לכושר השרידות הכלכלית שהם מגלים?

אומר כך, כשם שבעל מפעל לעיבוד עורות אינו מבין את ההגיון המסחרי לפיו פועלת מחלבה, קשה מאד להסביר את ההגיון המסחרי של המכונים התורניים. ובכל זאת, אתה שואל שאלה טובה וחשוב לי לענות עליה...

נגדיר זאת כך ואני עומד מאחורי כל מלה, אינני מתחמק וזו האמת הצרופה כמות שהיא: ההגיון המסחרי של המכונים התורניים מביא בחשבון את הנדיבים שירימו תרומות גדולות. וחשוב לציין, שאותם פילנתרופים שמנדבים סכומי עתק להדפסת יצירות תורניות, אינם רק שותפים להרבצת תורה בקנה מידה בלתי נתפס, אלא גם מחזיקים מאות ואלפי אברכים בני תורה, מהם שמטופלים במשפחות ברוכות ילדים, שמסוגלים להמשיך לשבת וללמוד רק בזכות אותה תמיכה.

אני מוכן להרחיב את התשובה שלי בעוד משפט אחד, מבלי להתייחס לפרטים, ולומר שמי שמנסה לעסוק ביצירות תורניות בהשקעה אמיתית ואינו מביא בחשבון את הנדיבים, מובטחת לו פשיטת רגל וודאית. וגם בחלק האחרון של התייחסותי לסוגיא התקציבית, אינני מדבר על תיאוריות כי אם על עובדות.

בינתיים, אני מבין שמכון 'עוז והדר' מתרחב, ואם כן איך מסוגל הרב לקחת על עצמו התחייבויות כה גדולות?

תראה, כשהקמתי את 'עוז והדר' ובמשך כל השנים כשנכנסתי לכל הפרויקטים שלקחתי על עצמי, לא בדקתי את הסיכונים אלא את הצרכים והיכולות. בשונה ממכונים אחרים שאינם מתחילים בפרויקט לפני שהם ברורים בנושא התקציבי, כשחלק ניכר מהספרים שראו אור אינם פרי יוזמת המכון אלא מימוש רצונו של נדיב זה או אחר, אני לא עובד כך.

זהו גם ההסבר היחיד מדוע איש לפני לא נגע בש"ס. הם פשוט ראו במה מדובר, הבינו איזה היקף של השקעה תידרש, ותוצאות הבדיקה הבריחו אותם. אני, בשונה מאחרים, נכנסתי לפרויקט של הש"ס וגם לפרויקטים אחרים כשראיתי שיש צורך בכך ורק לאחר מכן חיפשתי את מקורות המימון. אולי ההגיון המסחרי שלי קצת שונה משלהם, אבל את הצרכן מעניינת התוצרת ולא תיאוריות כלכליות שמנחות את היצרן...

כשאנחנו מדברים על הש"ס, אוסיף ואספר לך ולקוראים על פרויקט נוסף של 'עוז והדר' בתחום הש"ס, שברוב סייעתא דשמיא גם הוא מצוי בשלבים מתקדמים לקראת הוצאה לאור. מדובר ב'קובץ מפרשים' שעשר כרכים ממנו כמעט ומוכנים לדפוס.

קובץ מפרשים?! נראה לי שהמכונים הוותיקים עשו לפני שנים עבודה מצוינת על הראשונים...

נכון, הם עשו עבודה מצוינת. אבל תסכים עמי, שלא יתכן מצב שליד כל בחור בישיבה ואברך בכולל תהיה ערימת ספרים, כדי שהוא יוכל להקיף את כל הראשונים והמפרשים הבסיסיים על הש"ס. זה טוב אולי לר"מ המכין שיעור או לדיין הכותב פסקי דין, אבל זה בלתי אפשרי שהספרים האלו יהיו נגישים לכל בחור ואברך...

בשנים עברו הדפיסו ספרים של 'קובץ מפרשים' על מסכתות שונות, כשבעצם לא עשו כל עבודת ביאור ועריכה וגם ההקלדה והחלוקה לקטעים לא היתה מקצועית כלל, שלא לדבר על חלק מהמפרשים שרק צולמו מהדפוסים הישנים. במצב הנוכחי, כשהלומדים דורשים ספרים ערוכים ומאירי עיניים, אין ברירה אלא להוציא 'קובץ מפרשים' ערוך בצורה הכי מקצועית שיש, בתוספת ציונים והערות. אם היו המכונים הוותיקים מסוגלים להתאחד ולהוציא בהשקעה משותפת את כל היצירות שלהם, כשכל אחד תורם לכרך של 'קובץ מפרשים' את היצירות שלו, לא היינו צריכים לגשת לעבודה הזו. המצב אינו כזה, ודרישות המציאות מחייבות את הפרויקט.

ואתה יודע מה, אדרבה ואדרבה, תינתן לציבור הלומדים ההזדמנות לבחון ולהשוות את התוצרת של 'עוז והדר' מול המכונים האחרים, בכל מה שנוגע למסכתות הישיבתיות שיראו אור במסגרת הפרויקט של 'קובץ מפרשים'.

עשר כרכים מוכנים, ואף אחד מהם לא ראה אור...

ראה נא, מדובר בהשקעה כבירה, שהופקדה בידי צוות שעמל על הפרויקט הזה שנים אחדות. כשהם סיימו, ראיתי לנכון להושיב תלמידי חכמים מופלגים שיעברו ויבקרו הכל, על מנת שהעריכה הסופית של הספרים תהיה באמת ברמה הגבוהה ש'עוז והדר' כה מקפיד עליה. שוב, אני מאמין שאנו קרובים מאד לראות את הסט הזה בחיקם של בחורי הישיבות ואברכי הכוללים.

ה'משנה ברורה' דווקא יוצא כרך אחרי כרך, מדובר איפוא בהצלחה מיוחדת?

ראשית, כל ספר שיוצא לאור הוא הצלחה מיוחדת.

שנית, בפרויקט של 'משנה ברורה המבואר' בא לידי ביטוי נסיון רב שנרכש במשך שנים. בנוסף אל תשכח שלא מדובר בפרויקט בעל היקף ענק כמו הש"ס. בשלוחה שפתחנו בבית שמש, עובדים עשרות אברכים תלמידי חכמים על ה'משנה ברורה', כשהרעיון של הצמדת ההוצאה לאור ללוח של 'עמוד היומי' מציבה לנו גבולות ואנו נדחקים לעמוד בהם. אני חייב להדגיש, שאנו לא מתפשרים על איכות בגלל לוח הזמנים הצפוף, ולכן מאז התחלנו לעבוד על ה'משנה ברורה' הצוות הולך וגדל כמעט משבוע לשבוע. כבר עתה, כשרק סיימנו להדפיס את חלק ד' ב'משנה ברורה', עובדים כבר במכון בבית שמש על חלק ג', שאני צופה שיהיה גולת הכותרת של הפרויקט כולו.

איך נולד הרעיון לערוך מחדש את ה'משנה ברורה'?

לערוך מחדש?!... איש מעמנו לא מסוגל אפילו לחשוב במונחים של עריכה מחדש. אם תדפדף בספר תראה, שאפילו על צורת הדף של ה'משנה ברורה' המקורי שמרנו. מה שכן, ראיתי צורך לההדיר את הספר מחדש, בתוספת מראי מקומות, בעיקר ל'שער הציון', שיד רבים אינה ממשמשת בו למרות שמדובר ביסודות ההלכתיים שה'משנה ברורה' נבנה עליהם. מאוחר יותר, כשנכנסנו לפרויקט והתחלנו להכין דוגמאות שונות של כל מיני סוגי עריכה, ראינו שיש מקום גם לערוך ביאורים והערות, להרחיב את ה'ביאור הלכה' ולהוסיף הקדמות לפי נושאי הסימנים שב'שולחן ערוך', כך שהספר יהפוך לנחלת רבים ויותאם לכל קהל יעד.

מיד בתחילה, נגשתם לערוך את חלק ד'?

כשהתחלתי, חשבתי שנעבוד לפי סדר ה'משנה ברורה' או שנתחיל בחלק ג'. מאוחר יותר, הבנתי שאולי יהיה נכון להוציא לאור את הספר לקהל היעד הכי רחב שלו, לומדי 'עמוד היומי'. נקודה נוספת, אין כמו חלק ד' שבו כל אחד מהלומדים מבין את הצורך בביאורים והערות. ראית את הספר? ספרת את הציורים? מדובר במאות ציורים... אגב, אני יכול לספר, שצוות של כמה אנשים יושב על כל ציור וציור, כדי שהציור יתאים בדיוק. העורך מכין את הציור כפי יכולתו, אחריו צייר משרטט את הציור בצורה מדויקת ומחזיר לעורך ולמבקר ששניהם יאשרו את הציור, ורק לאחמ"כ הגרפיקאי מעבד את הציור במחשב. כיום, לאחר ששני הכרכים של חלק ד' יצאו לאור, אינני חושב שיש מישהו שמערער או מפקפק בנחיצות הפרויקט.

אם זכרוני אינו מטעני, בחוברת לדוגמא ש'עוז והדר' הוציא לפני כחצי שנה היה חלק נוסף של 'משנת פוסקים' בסוף ה'משנה ברורה'. בשני הכרכים של 'משנה ברורה המבואר' לא מצאתי את החלק הזה...

זכרונך אינו מטעה אותך באשר לאותה חוברת הגם שבסופו של דבר ה'משנת פוסקים' לא הודפס עם ה'משנה ברורה', אבל אתה טועה אם הנך חושב שהפרויקט התבטל. שתי סיבות מרכזיות גרמו להוצאת ה'משנת פוסקים' מה'משנה ברורה', ואחשוף את שתיהן בפני הקוראים. ראשית, כשראינו את היקף הפרויקט ואת עובי הכרכים שאנו מגיעים אליהם, הבנו שלא יהיה זה נכון להכביד עוד יותר על מי שיבקש לשאת את הספר בידיו. תבדוק בכרך השני של חלק ד' שיצא לאור בסוף החודש הקודם, יש בו שש מאות עמודים. אני לא חושב שהיה מקום להוסיף באותו כרך גם את ה'משנת פוסקים'.

אמנם, הסיבה השניה שבגללה החלטתי להפריד את ה'משנת פוסקים' מה'משנה ברורה', היא סיבה מכריעה יותר. ליתר דיוק, לא היתה זו החלטה אישית שלי אלא עצתם של אחדים מגדולי הדור שליט"א, עמם נועצתי ואת חוות דעתם קיבלתי.

לדבריהם, משום שיש מחלוקות רבות בין הפוסקים ויש מקומות רבים שאנו מביאים את דעות הפוסקים שהיו חלוקים על ה'משנה ברורה', אין זה נכון שנכרוך באותו ספר את דברי החולקים עליו, בבחינת 'הגם לכבוש את המלכה עמי בבית'. גם אם לומדי ה'משנה ברורה' יפיקו תועלת מהתמונה הכוללת שתתקבל רק עם ה'משנת פוסקים', אין זה מן הראוי להדפיס את דבריהם בתוך ספרו של ה'משנה ברורה'.

אציין לך דוגמא הנוגעת לחלק ד'. ה'משנה ברורה', כידוע, אינו נוטה להמליץ על עשיית עירוב ולדבריו כל בעל נפש ימנע מלטלטל גם במקום שיש עירוב. פוסקים רבים אחרים, לעומתו, מתירים את העירוב לכתחילה. אמור אתה, האם נכון שבנקודה כה בסיסית נכניס דעה הפוכה בתוך ספרו של ה'משנה ברורה'. אני מוכרח לומר שלא רק שאני שלם עם ההחלטה הזו, אלא שאני שמח שזכיתי לשמוע דעת חכמים מבעוד מועד ולהימנע מכך.

בסך הכל, 'משנת פוסקים' אינו חידוש של 'עוז והדר'. הלא יש ספרים שעשו בדיוק את אותו דבר.

אתה בוודאי לא מצפה ממני שאזכיר שמות של ספרים, ובוודאי שהייתי מצפה ממך שלא תנסה להוביל אותי להזכרת שמות. ועם זאת, אני יכול לקבוע בוודאות, שהספר 'משנת פוסקים' אינו חיקוי של אף ספר, הוא אינו תאום של שום חיבור ומדובר ביצירה חדשה, בסגנון מקצועי מאד, שמביא לידי ביטוי את הנסיון שצברנו ב'עוז והדר' במשך שנים. ואגב, אני חושב, שכבר בנקודת המוצא הזו אין לנו מתחרים, בגלל שאף מחבר לא ניגש לפרויקט מהסוג הזה, כשמאחוריו הנסיון שהבאנו עמנו לפרויקט. אני מקווה שבחודשים הקרובים נוכל להדפיס את הכרכים הראשונים של ה'משנת פוסקים', ואז הדיון בענין יהיה מיותר לחלוטין...

באותה חוברת דוגמא שהזכרתי, והיא מונחת כעת לפני, פורסמה כתבה על פרויקט נוסף של 'עוז והדר' ואני מתכוון לספר 'ערוך השולחן'. גם כאן אין מדובר בספר שיצא לאור, מה גם שקשה להבין למי הספר מיועד.

הספר 'ערוך השולחן', הוא ספר שכל מורה הוראה אינו נסמך בלעדיו ולרוב גם אינו צולח חלק מהשאלות בלי לדעת אותו על בוריו. הצורה שה'ערוך השולחן' הקיף נושאים הלכתיים, היא כה יחודית ואין שני לה. כיום, כשציבור מורי ההוראה גדל ולומדי ההוראה מתרבים, ראיתי צורך לערוך מחדש את הספר עם מראי מקומות, ולעמד אותו בצורה מאירת עיניים, ובאותה הזדמנות לצרף את פסקי ה'משנה ברורה'. אחרי הכל, התקבל ה'משנה ברורה' כ'פוסק אחרון', ומאד יקל על לומדי הוראה שדבריו יובאו בצמוד ל'ערוך השולחן'. הייתי משווה זאת לספר 'קיצור שולחן ערוך', שהתקבל כספר התמציתי למושגי הלכה, וכבר שנים שמדפיסים עמו את 'פסקי משנה ברורה' משום ש'הלכה כמותו'.

מה עם 'שולחן ערוך הרב' שחסידים נהגו לפסוק לפיו?

אינני רוצה לפרט, אבל אני יכול לומר שיש כבר הרבה יותר מאשר תוכניות. בסך הכל, המהדורה הכי יפה של 'שולחן ערוך הרב' היא של מכון 'עוז והדר' והוצאתי אותה לאור כבר בשנת תש"נ. במושגים ששררו לפני חמש עשרה שנים, מדובר בהוצאה מהודרת ומאירת עיניים, ועד היום היא נמכרת יפה.

אני רואה לפעמים ספרים עם חותמת של 'עוז והדר', ומשום מה יש לי רושם שזה לא היצירות השגרתיות שלכם. לדוגמא, 'תורת החיד"א', 'מטבע שטבעו חכמים', או 'באר מים חיים' שנדמה לי שהודפס לפני זמן לא רב. אולי הש"ס אורך זמן כה רב בגלל שהעורכים עסוקים בספרים צדדיים אלו?

לא-לא. אלו ספרים שאינם נערכים בשלוחות של המכון. אתה נוגע באחד הסודות השמורים ביותר במכונים התורניים, ולא אכפת לי להיות זה שחושף את העובדה, שספרים רבים נערכים על ידי אישים פרטיים ומוצאים לאור עם חותמת של המכונים השונים, בעיקר כדי להגדיל את מחזור המכירות של הספרים הללו.

ואיך הרב רואה את העובדה הזו?

אני כמובן רואה אותה כעדות ברורה על מעמדו היוקרתי של מכון 'עוז והדר', עד שסוחרי ספרים המצויים היטב ברזי השוק יודעים שחותמת של 'עוז והדר' מגדילה את המכירות. אבל שיהיה ברור, 'עוז והדר' אינו מעניק את האפשרות להתהדר בסמלו לכל דורש, וכל ספר עובר ביקורת קפדנית ורק הסולת המנופה בי"ג נפות זוכה לחותמת היוקרתית שלנו. אם אתה מזכיר את הספר 'באר מים חיים', מדובר באדם שעשה מפתחות בצורה מאד מקצועית וביקש להדפיסם במסגרת 'עוז והדר'. אני חשבתי, שאם מוציאים לאור כרך כזה של מפתחות, כדאי להדפיס מהדורה יפה של הספר עצמו ולצרף את המפתחות ביחד. רכשתי את החומר המוקלד, עימדנו אותו מחדש וצירפנו את ספר המפתחות לסט אחד.

את שיתוף הפעולה של 'עוז והדר' עם גופים אחרים אני מוצא גם בגמרות מהדורת 'ובלכתך בדרך' של 'עוז והדר'.

נכון מאד. היוזמה להדפיס את הגמרות הקטנות של 'ובלכתך בדרך' באה מה'מרכז להפצת הדף היומי' של הרב גוטפרב מ'זכרון משה', שאגב הוא עצמו מוסר מידי יום שבעה שיעורים ב'דף היומי'. התחלנו במסכת ערכין והמשכנו במסכתות הקטנות, בהן ניתן להדפיס מסכת שלמה בחוברת אחת. ממסכת נדה התחלנו לחלק את המסכת לשתי חוברות, כדי שזה לא יהפוך לספר ויהיה קל לשאת את הגמרות הללו לכל מקום.

מאז החל המחזור החדש שב'דף היומי', לפני כחודשיים, הננו רואים איזו מהפכה חולל הרעיון הכביר הזה, ואינני מדבר על העובדה שאחרים החלו לחקות אותנו ולהדפיס גמרות קטנות, בפורמט זהה ובנסיון בלתי אפשרי להתדמות למקור.

אני מדבר על כך, שאם מסכת ערכין הודפסה בכשלושת אלפים עותקים, במסכת ברכות הודפסו למעלה מחמישים אלף עותקים מכל חוברת ואינני מגזים בכהוא זה. בחוברות הבאות, החל ממסכת שבת המודפסת ממש בימים אלו, יתווסף חידוש נוסף, בדמות סיכומי הדף בעריכת 'המרכז ללימוד הדף היומי' שחבר ל'עוז והדר' במהדורה זו.

מבחינתי, כאדם שניצב בראש מכון שה'הגיון המסחרי' שלו אינו עשיית הון אלא עיסוק בתכלית, אני רואה בכך שדרוג אמיתי של היכולת שלנו להפיץ תורה בממדים שלא הייתי מסוגל לאמוד ולשער. אני מקווה ומאמין, שהמספרים הללו מלמדים משהו על המקום שמזומן לש"ס של 'עוז והדר', שכפי שסיפרתי לך לפני כן מדובר בפרויקט ענק ומקיף שכמותו לא נעשה מעולם.

אני מבין שגם את מהדורת הכיס של הש"ס יש לזקוף להרב הערשי פריעדמאן.

תראה, לזכותו של ר' הערשי ידידי, יש לזקוף את העובדה שהש"ס הוא עובדה כמעט מוגמרת ובקרוב מאד יצירת הפאר הזו תהפוך להיות נחלת הכלל. אם התכוונת לשאול על מקורות המימון, אנו נעזרים בחוברות הללו גם בתרומות מגורמים אחרים, ויש גם תוכנית למנויים שמכסה חלק מעלויות ההדפסה.

בתקופה האחרונה התחלנו למכור הנצחות על גבי העמודים של הש"ס במהדורת כיס. בסך הכל, מדובר בזיכוי הרבים בקנה מידה בלתי נתפס, בריבוי לומדי תורה ובפרט בחיזוק עצום למצות 'ובלכתך בדרך'. הגע בעצמך, כמה שעות של לימוד נוספו בכלל ישראל מהרעיון הכביר של הוצאת ש"ס מהודר במהדורת כיס. אני חושב, שיש מקום לזכות גם אנשים אחרים בזיכוי הרבים בלימוד התורה, ע"י שינציחו את זכר נשמת קרוביהם בפרויקט כזה, כך יוכל כל אחד ואחד לזכות להשתתף במפעל הגדול ביותר בתחום הספרות התורנית, כמו הש"ס של 'עוז והדר'.

הרב חושב שניתן יהיה למצוא הנצחות לכל דפי הש"ס?

אינני חושב שכל הדפים צריכים להיות מונצחים מיד עם פתיחת מפעל ההנצחות על הש"ס. אדרבה, אם ישארו דפים ריקים בלי הנצחה, יהיו אנשים שירגישו איזו החמצה בלב, על שהם לא השכילו לרכוש את הזכויות של 'זיכוי הרבים' באותו דף.

אז מה היה לנו - ש"ס ורי"ף, קובץ מפרשים ומשנה ברורה, משנת פוסקים וערוך השולחן, מהדורת כיס ומפעל הנצחות. הרב לייפער, דילגנו על משהו?

השתדלתי לספר את כל מה שניתן לחשוף בשלב הזה, והאמן לי שגם זה הרבה. המכון עוסק היום במגוון רחב של פרויקטים תורניים, מהם שישנו דפוסי לימוד ויביאו סטנדרטים חדשים.

אתה יודע, יש מדרש מעניין על הפסוק 'עוז והדר לבושה', שזה הולך על אלישבע בת עמינדב שראתה ארבע שמחות ביום אחד, בעלה כהן גדול ושני בניה פרחי כהונה, אחיה נשיא לבית יהודה ואחי בעלה מלך. לפעמים, כשאני יושב עם עצמי ועורך מאזן, אני חושב שראוי הפסוק הזה להיאמר על מכון 'עוז והדר' שרואה שמחות כה רבות ביום אחד. הרי אנו עוסקים בו זמנית בכל כך הרבה פרויקטים משמחי לב. אני מתפלל להשי"ת, שרק ברוב חסדיו הגעתי לאן שהגעתי, שלא יטשני ולא יעזבני ונוכל בפעם הבאה לדבר על חידושים נוספים שכבר לא יהיו בגדר סוד ---