המהפכה לדמותה של מהפכת הספר התורני, מתשמ"ח עד תשע"ח

 

* לדמותה של מהפכת הספר התורני, מתשמ"ח עד תשע"ח

אחרי מאות שנים בהם תחום ההוצאה־לאור התקדם באיטיות, צעד אחר צעד; הגיעה המהפכה הגדולה של השנים האחרונות והצעידה את עולם הספר היהודי אל יקום חדש ומפואר, משוכלל ומבואר.

יקותיאל יהודה גנזל

 

נובלה עתיקת יומין, מימי סיפורי העיירה, תוכל להוביל אותנו אל שינויי ה'הוצאה לאור' שבין פעם להיום. וכך היא מספרת:

שיחותיו הנלהבות של הדרשן הקלמאי, רבי משה יצחק זצ"ל, היו לשם דבר. הוא הצליח לחמם את לבבות שומעיו גם בימי סגריר. כל דרשת התעוררות שנשא, גררה גלים של בכי בקרב השומעים, כולם היו מולהבים על הדרשות. מספיק היה לתלות מודעה של טפח על גבי טפח המספרת על דרשה מתוכננת של רבי משה יצחק, כדי למלא את בית־המדרש מפה אל פה, כבר שעה ארוכה טרם תחילתו של הנאום חוצב הלהבות.

ולמרות זאת. כשהגיעו הדרשות אל מכבש הדפוס, הופסקה הלהיטות באחת.

הספר 'תוכחת חיים' המאגד בתוכו את הדרשות הנלהבות, לא התקבל בהתלהבות המצופה. ספרים הודפסו, מוכרי הספרים העמיסו מהם על עגלותיהם בשפע, ורק קונים לא נמצאו להם.

כמו בכל עיירה, גם בקלם היה את זה שלא סבל מעודף טקט. ההוא מצא את הדרשן במבואת ביהכנ"ס ושאל אותו בפה מלא: "מה לכם רבי משה יצחק, איך תסבירו את אי ההצלחה במכירת ספרי הדרשות? איך זה יכול להיות?"

הדרשן לא התבלבל. "המדפיס והמוציא לאור. הוא האשם". קבע הוא נחרצות.

קבע וגם הסביר:

"אילו היה המדפיס משלב בתוך הדרשות המודפסות גם את אגודליי המתנופפים ואת תנועות ידי הנמרצות, לבטח היה הספר הופך להיות רב־מכר!"

הסובבים, שם בבית־הכנסת הקלמאי, צחקקו לבטח למשמע התשובה השנונה (ו...הנכונה). אבל היום, בעידן ההוצאה לאור של ימינו, כבר לא מדובר בצחקוק ולא בגיחוך. מכוני ההוצאה לאור כיום יודעים ויש להם גם את שלל האמצעים להעניק לספר מודפס את כל מה שהוא צריך כדי להפוך למושלם בכל קנה מידה. כן, גם את האגודלים המתנופפים. גם את התנועות הנמרצות.

 

פרק א

עולם הספר. תתחדש!

 

העידן החדש

כמו כל דבר בעולם, כך גם תחום ההוצאה‏־לאור עשה צעדים מתקדמים ביותר בעשורים האחרונים. אם כל תהליך הדפוס התנהל בעצלתיים והתפרס על פני אלף שנים ויותר, החל מהדפסה בתבליטי אבן (מעין ליתוגרפיה בת ימינו) ועד להמצאת מכבש הדפוס והתפתחותו באיטיות; הרי שהמצאת המכונות החשמליות הזניקה את עולם הדפוס וההוצאה לאור לממדים אחרים. ובעשורים החדשים, עם פרוץ העידן הדיגיטלי שהביא בכנפיו יכולות חדשות, ההוצאה לאור נכנסה לגדר 'פנים חדשות' של ממש.

בעמודים הבאים נעמוד על הדרכים וההיקפים, הצורות והיצירות, של התפתחות ההוצאה לאור החל מלפני כעשרים שנים. זה מדהים להיווכח עד כמה התחום הזה מתקדם, ולראות כמה השקעה יש בו ואיך באמת הקב"ה 'יהב חכמתא לחכימין' לייצר ספרים, בעיקר ספרי קודש, ברמה הגבוהה ביותר. כזו המושכת את ליבו של הלומד ללימוד פורה. או כפי שנוהגים הישישים שבתוכנו לייסר את נכדיהם וניניהם בתוכחה אוהבת: "אינגאלע. לך כבר לא יהיו שום תירוצים למה לא למדת... תראה אילו ספרים יש לך, איזה פאר, איזה הדר..."

זה התחיל כאשר מוציאים לאור לפני כשני עשורים הבינו שאפשר לרתום את הטכנולוגיה לעולם הספר התורני. לא עוד אותיות קטועות ומסוקסות, לא עוד שורות עולות ויורדות. השלב הראשון היה פשוט לייפות את ספרי הקודש. להקליד מחדש את הטקסט כולו בצורה הדורה; להשקיע שעות מרובות על עימוד וסידור מחדש, בשורות אחידות, ברווחים אחידים ובצורה הנעימה לעין. בשלב השני החלו גם לנפות את הכתוב, לברור את כתבי הקודש מטעויות דפוס קדמוניות שהוכנסו על ידי ה'בחור א זעצער' או הצנזורה הדיקטטורית ולהגיש על שולחנם של לומדי התורה יצירה שלימה, מנופה ככברה, מהודרת ומשוכללת.

מעט מאוחר יותר הגיע תורהּ של ההנגשה. היא אמנם החלה כבר עם כתיבת ביאורו של רש"י הקדוש על התורה והתלמוד, ביאור שהוא פחות מתעמק בקושיות ותירוצים ויותר נותן הסבר ומענה למתקשה בלימודו. אבל ככל שנקפו הדורות והמנטליות כך גם השפה השתנו מן הקצה לקצה, הפכה ההנגשה התורנית למוצר חיוני של ממש. זה השלב בו החלו לצוץ, כמובן עדיין בזעיר אנפין, ספרי עזר ללימוד החומש והגמרא, הן לילדים והן למבוגרים. אפילו ציורים (יותר נכון: תרשימים בשחור־לבן) מצאו את מקומם בעמודים האחרונים של חלק מהספרים המודפסים. עולם ההנגשה התורנית פתח את שעריו, אלה עתידים להיפתח ולהתרחב יותר ויותר במהלך השנים שבין תשנ"ח ל-תשע"ח, אולם בל נקדים את המאוחר.

 

ה'מכונים' מפציעים

משהדפוסים וההוצאות-לאור הפכו לחלק אינטגרלי ממהפכת התחדשות הספר התורני, הגיעה שעתם של המכונים. ובעצם מי שהוביל את עולם הספר היהודי מספר צעדים קדימה, הם מכוני ההוצאה-לאור. במיוחד מכוני הענק אשר מרבית עיסוקם אינו ביצירה ובהדפסה של יצירות תורניות בנות ימינו, אלא דווקא ביציקת יין ישן לקנקנים חדשים ולהביא את תורתם של רבותינו הראשונים והאחרונים בגלימה מחודשת והדורה.

כאן אנו מגיעים לנקודת השוני המבדילה בין עולם הספר היהודי לבין עולם הספר הכלל עולמי:

בעוד בעולם הכללי רובם המכריע של הספרים היוצאים לאור הם ספרים חדשים, כאלה שאך שבועות או חודשים בלבד חוצצים לבין תאריך סיום כתיבתם עד להופעתם בחנויות הספרים; הרי שעולם הספר היהודי-תורני, הפוך מן הקצה לקצה. כאשר רובם של ספרי הקודש הנדפסים, הנמכרים והנלמדים, הם ספרים עתיקי יומין. החל כמובן מהתלמוד הבבלי ומפרשיו, המשך בספרי שו"ת מכל הדורו, וכלה בספרי חסידות הנדפסים ומופצים בכמויות עתק.

על פניו, הדפסת ספר תורני אמורה להיות קלה מאד. הרי הספר כבר נכתב כולו לפני מאה ומאתיים או אלף ואלפיים שנים, כעת רק נותר להדפיסו מחדש. החומר קיים, חסר רק ההדפסה מחדש. המציאות בשטח היא הפוכה לגמרי. ההדרה של ספר היא מלאכה מורכבת ביותר. מן המלאכות הקשות שבמקדש. ראשית - מי שעובר על הספר ומנפה אותו להכינו לדפוס, אמור להיות תלמיד חכם הבקי בנושא בו עוסק הספר (עובדה ההופכת לקשה מאד כאשר מדובר בספרי קבלה עתיקי יומין). שנית - לשונם של רבותינו מאורי הדורות מקודשת היא ביותר, לא נוגעים בלשונם הטהור גם כאשר הצורה הנכתבת פוגעת בלימוד הרציף. מלבד זאת מדובר בדרך ארוכה ולפעמים גם רצופת מכשולים, כפי שתיכף נלמד.

בדיוק בשביל המלאכה הזו צריכים את ה'מכונים'. מאחר ודפוס והוצאה־לאור מעצם מהותו הוא לא יכול להתעסק במשך חודשים ולפעמים גם שנים (ולפעמים גם עשרות שנים...) בהוצאתו, ניפויו, עימודו, הכנתו של ספר אחד בודד לדפוס. זה פשוט לא ריווחי. גם אם הספר יימכר בסוף ברבבות עותקים.

הרווחיות של הספרים המוהדרים, הם סוד קטן. בעצם סוד קיומם של המכונים:

מכון להוצאת ספרים העוסק בההדרת ספרים. לא כל שכן כשהוא עוסק בהנגשה ובהכנת ספרי עזר. הוא לא יכול באמת להרוויח ולהתקיים מהמכירות בלבד. עשו נא את החשבון בעצמכם. אם מושיבים עשרות תלמידי חכמים למספר חודשים על מנת שיעמלו לההדיר או לבאר ספר - משכורותיהם שלהם לבד יכולות לטפס לרבבות רבות של שקלים ואפילו יותר מכך. כעת נוסיף לכך את סוללת המגיהים, המעמדים, המסדרים והמעצבים. נעמיס גם את ההוצאות המרובות של הכנת לוחות הדפוס, הנייר והכריכות. המחסנים, ההפצה, המסים וחלקם של חנויות הספרים ואנו מגיעים להוצאה גרנדיוזית. כזו שגם אם כל איש ספר ירכוש לעצמו את הספר היוצא לאור, עדיין ההוצאה לא תכוסה במלואה.

אז איך המכונים ממשיכים אכן להתקיים?

כאן נכנסים הפילנתרופים לתמונה. מאחורי כל 'מכון' מוצלח, עומד יהודי המכהן כראש המכון. אם לשפוט על פי המציאות, הרי שבחלק גדול מהמכונים, הכוח שמניע את יושב הראש, המקים והמייסד, אינו דווקא האינטרס הרווחי (שכן, כאמור, לא תמיד יש כזה). כדי שה'מכון' יצמח ויפרח ויתמקם בשורה הראשונה של המכונים התורניים, הוא חייב להיות מונע על ידי אידיאל. על ידי יהודי שרואה את שליחות חייו בההדרת גנזי הקדמונים ובהנגשת התורה לכמה שיותר יהודים. כאשר אותו ראש מכון השם נפשו להצלחת הפרויקטים היוצאים לאור על ידי מכונו, רואה שהרווחים ממנו והלאה, הוא בדרך כלל ימצא את הדרך והנוסחה להלך על ליבותיהם של הנגידים החשובים בעם, אלה שחוש המסחר שלהם מוביל אותם 'להשקיע' במקום הנכון, ומכאן ועד הנחלת התורה להמונים, הדרך קצרה בהרבה.

קצרה, אבל עדיין ארוכה ומייגעת.

 

המכון התורני הגדול והמוביל בתבל. הצצה.

עולם הספר התורני של תשע"ח, הגיע לשיאים חדשים של פריחה. בניתוח מעמיק יותר נוכל לחלק את תחום ההוצאה לאור התשע"חי לשלוש קטגוריות מרכזיות ומלבלבות. ההדרה - ההדרת ספרים ישנים ובכלל ספרים נדירים ולא מוכרים ויציקת תוכנם העתיק לכלי חדש ומפואר. הנגשה - לפתוח את שביל ההבנה בפני כל שוחר תורה. בתורה ובתלמוד, במשנה ובספרי חסידות מוקשים. ויצירה - יצירת חיבורים חדשים על בסיס ספרי קודש מדורות קודמים. כמו - ליקוטים חסידיים ערוכים, או מערכות תלמודיות ענפות הנבנות לתלפיות על פי אוצרותיהם של מפרשי התלמוד מכל הדורות.

כל אחד משלוש הקטגוריות מוצא את עצמו ממוצה בידיהם של מכונים רבים, כל אחד במיקודו הוא ובתפקידו הוא. מכון אחד עוסק בההדרה, מכון אחר יוצר ספרים חדשים ומכונים נוספים עושים את כל אשר בידיהם על מנת להגיש ביאורים ופירושים לעולם התוכן היהודי המקודש.

כעת, עם חתימת המוסף הייחודי והססגוני המציב גלעד לדרכה של ההוצאה־לאור לדורותיה. החלטנו לרדת לשטח, לרחרח ולקלוט, לראות ולהבין, איך הדברים פועלים ואילו כוחות עלומים מניעים את עולם הספר התורני בן ימינו.

מלכתחילה לא היה לנו ספק להיכן פנינו מועדות. שכן מכון אחד ויחיד יש המאגד בתוכו של כל שלוש הקטגוריות האמורות. ואם נשתמש במילים מדויקות יותר, מדובר יותר ב'אימפריה' מאשר ב'מכון'. אימפריה הניצבת בראש מנחילי מורשת התורה בימינו. מדובר, כמה מובן, בממלכת הפאר של 'עוז והדר'. הממלכה התורנית רבת השלוחות המסועפות שמרבית שעות הלימוד בהיכלי התורה, נלמדות בתוך יצירות החמדה שיצאו מבין כתליה. מבין אצבעותיהם של מאות תלמידי החכמים המעטרים את התורה הקדושה בעיטורי כבוד ותפארת. עיטורים שהביאו לכך שבשנת תשע"ח כל יהודי, אבל ממש כל אחד, יכול להיות 'ש"ס איד' ולהבין את התלמוד כולו על בוריו (וזהו רק מקצת שבחה של האימפריה התורנית הלזו).

דרך 'עוז והדר' אפשר להשקיף על ההתקדמות המשמעותית של ההוצאה־לאור בת ימינו. ולא פחות מכך, להבין 'איך' נוצרת ההתקדמות וכמה כוחות ומשאבים, מכל הסוגים והגוונים, מושקעים בדרכה של התקדמות זו.

ומראש אנו מסתייגים: להקיף את מה ש'עוז והדר' פעלו בעולם הספר התורני (אפשר לומר: יצרו אותו מחדש), לא בדיוק נוכל במסגרת כתבה אחת. מה כן? - אנו נפסע, בעז"ה, בתחנות נקודתיות לאורך שביל התורה מבית 'עוז והדר', ונשרטט כמה שנוכל את הנפעל 'מאחורי הקלעים' של ממלכת התורה. בנשיאותו הרמה של הגה"צ רבי יהושע לייפער שליט"א אב"ד באר משה, ותחת התנהלותם של מאות תלמידי החכמים המופלגים, המוכוונים באורו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א, ריש מתיבתא ד'עוז והדר'.

בשם ה' נעשה ונצליח.

 

פרק ב

פנים חדשות לתלמוד

 

המהפכה!

אחד הצעדים הענקיים והמשמעותיים ביותר שצעד תחום הספר התורני בדור האחרון, הנו:

תלמוד בבלי, עוז והדר!

מדובר בסוג המהפכות שרגעים לאחר שהן הופכות מחלום למציאות, אין איש המצליח להבין איך הסתדרו לפני שהיא נולדה.

יסוד היסודות של ארון הספרים היהודי, הוא הש"ס בבלי. התלמוד הטהור. דם ליבה של היהדות הנאמנה המסורה מדור דור. כבר מילדות מתחילים בלימוד ה'גמרא', בימי הבחרות התלמוד מהווה הבריח התיכון של סדר היום ואף בהמשך החיים אי אפשר להתנהל כיהודי מבלי לגמוע לפחות מספר שורות גמרא מדי יום. לא בכדי היו צדיקים רבים במהלך הדורות שלא היו מסוגלים להביט על פניו של יהודי, טרם קידש את גופו בדף גמרא רש"י ותוספות.

זו הסיבה שלמרות היות התלמוד־בבלי סדרת ספרים מרובת כרכים. היא נדפסה שוב ושוב בדפוסים שונים ועתיקי יומין, בתקופות בהן הוצאות הדפוס הסתכמו בהון תועפות. שכן התלמוד הוא אבן יסוד המחזיק עליו את היהדות, למדניה וגאוניה.

ריבוי הדפוסים על פי כתבי ידות שונים. הוספת רש"י ותוספות בצדי העמודים. מהלומות הצנזורה. נזקי ה'בחור א זעצער'. השתלשלות הדורות והתלאות שעברו על העם היהודי; הביאו לידי כך שהש"ס נזרה בטעויות וחילופי גרסאות. במיוחד סדר 'קדשים' המוקשה בו עסקו פחות במהלך הדורות (בשל היות סוגיותיו פחות מעשיות בימינו אנו, כאשר הר ציון שמם ושועלים מהלכים בו). סדר זה, כאשר הודפס בדפוס שקבע את צורת הדף לדורות - דפוס האלמנה והאחים ראם בווילנה; הוא יצא ממכבש הדפוס מנומר כולו מרוב הערות ותיקונים שהודפסו על הגליון; מה שהפך את 'קדשים' לנלמד עוד פחות בהיכלי התלמוד.

הדפוסים וההוצאות שהתפתחו עם השנים, נרתעו מלגעת בתלמוד. ידוע ידעו שמדובר בעבודה מפרכת. כך נותר 'ספר הספרים היהודי' במתכונתו הנושנה. בעל אותיות מקוטעות; שורות צפופות; סוגיות שלמות הכתובות כמקשה אחת מבלי פיסוק מינימלי; רש"י ותוספות מבלי הדגשה מינימלית של דיבורי המתחיל ועולה על כולנה - הגהות שונות המעטרות את הדף ומוציאות את הלומד מריכוזו.

ואז העניק נותן התורה מתנה עילאית לעולם התורה: את הגה"צ רבי יהושע לייפער שליט"א. מי שהחליט לקפוץ למים העמוקים ולצאת לדרך שסופה לא נראה באופק. פשוט 'להתמסר' במוחלטות למען ההדרת התלמוד והוצאתו לאור כתורה מפוארה בכלי מפואר. דרך ארוכה ומפרכת, רצופת תחנות ומסעות חובקי עולם. דרך שהוכתרה בסייעתא דשמיא מופלגת וחוללה מהפך של ממש בהיכלי הישיבות והכוללים.

 

17 שנות עמל!

שעה שהעולם התורני התרגש עם השלמת סדר 'קדשים' בתלמוד־בבלי 'עוז והדר'. ביקש הרה"ג רבי יוסף סמט שליט"א, העורך הראשי של הש"ס ותלמיד־חכם בעל שיעור קומה, להמחיש את מסכת השנים ההרואית שהוקדשה על מנת להוציא את הש"ס לאור עולם ולהאיר בו את העולם, פשוטו כמשמעו ומשמעו כפשוטו.

וכך הוא אמר:

"אמר מי שאמר, שהמשגיחים בעולם הישיבות, צריכים לאחוז בנשיא ומחולל אימפריית 'עוז והדר', הגה"צ רבי יהושע לייפער שליט"א, ולהציגו בהיכלי הישיבות כאות וכדוגמא להתממשות המאמר החז"לי - 'אין לך דבר העומד בפני הרצון'. באשר הוא סימן לפני שנים את המטרה הנשגבה - להעניק ללומדים ש"ס בהיר יותר. הרבה יותר. ובכוח הרצון הכביר, סיקל מעלי אורח את המכשולים כולם, הטכניים והתקציביים, ובסופו של תהליך ארוך, שינה את פני עולם התורה".

הבה ניכנס יותר לפרטים, כדי להבין כמה רבה היקף היא המהפכה הראשונית של 'עוז והדר' - התלמוד־בבלי. בשנת תשמ"ח החל הגה"צ רבי יהושע לייפער שליט"א בניצני ההדרה ועד שהוא ראה את הכרכים הראשונים (שגם הם חודשו וזוקקו יותר ויותר) חלפו לא פחות משבע עשרה שנים!

שבע־עשרה שנים הנדמות כנצח!

טו"ב שנים של 'לחיות את התלמוד'. של עמל מפרך וחיפושים נואשים. של הקמת מכון שכדוגמתו לא קם בישראל ופתיחת דור חדש של לימוד התורה. לימוד התורה מתוך פאר והדר. מתוך תכלית ההבנה. תורה הנלמדת על ידי כל אחד מישראל, בנגישות, בהנגשה, ובהגשה יוצאת מהכלל.

סדרת ספרים שלימה ומקיפה כי תיכתב, לא תספיק להכיל את רבבות הפסיעות הקטנות שנפסעו במהלך אותן שבע־עשרה שנים, הפסיעות הקטנות שפתחו צוהר גדול לכל התאב ללמוד תורה. 'עוז והדר' בעצם מהותה, מכריזה קבל כל יהודי ויהודי: "גם אתה יכול ליצוק את הש"ס בתבנית חייך ולהפוך לבן־תורה ויודע ספר!"

 

מושלמות. איך זה קורה?

כדי לחדור אל נבכי שנות העמל. השנים שמלבד שהובילו לההדרת הש"ס בכלי מפואר, יצרו בעצם מושג חדש בעולם ההוצאה לאור. נתעכב על מספר פרטים טכניים הקשורים למלאכת העריכה והשלמת התלמוד. פרטים בודדים בלבד מתוך מערך עצום ממדים. רק בשביל לקבל תמונה מלאה יותר של העבודה הרבה שמובילה את עולם הספר ליצירות מושלמות של ממש.

מלאכת הקודש - הדבר הראשון הנצרך להשתתת מכון להוצאת 'תלמוד בבלי' מחודש, הוא לאתר מספר מניינים של תלמידי חכמים, כאלה המהלכים בשבילי דנהרדעא ופומפדיתא כבביתם הפרטי. משנמצאו, שולב כל אחד בעמדתו הוא. עליהם הופקד העורך הראשי של התלמוד בבלי, הרה"ג רבי יוסף סמט שליט"א, חתנו של עמוד ההוראה, מרן הגאון רבי מאיר ברנסדורפר זצ"ל. משמגובשת קבוצת העורכים, כל אחד עם תפקידו הוא, יש להכין 'תכנית עבודה' מפורטת עם נהלים ברורים. הרי מדובר בעבודת הקודש של ניפוי התלמוד וחייבים להיות חוקי ברזל ברורים איך לנהוג מתי והיכן. מדובר באלפים של נהלים שרק מתעדכנים מדי יום. תכנית העבודה, ההיררכיה של העורכים, עורכי המשנה והעורכים האחראיים, בהכוונה ברורה של ממש, הביאו את 'עוז והדר' לברך על המוגמר הגדול.

לחבוק עולם - גלגלי המטוס חורכים את האספלט בתנועה סיבובית מהירה. מטוס הנוסעים הגדול נחת זה עתה באחד משדות התעופה בארה"ב והאוכלוסייה המצטופפת בו, מגוונת לחלוטין. אנשי עסקים המועידים פנים לארץ האפשרויות; תיירים ומבקרים השבים לביתם עם תום ביקור בארץ הקודש; כאלה הבאים לתור את אמריקה הגדולה, וכמובן... משולחים ומנהלי מוסדות שמטרתם לסובב את פתחי הנדיבים שמעבר לים. אבל גם גס עין יוכל להבחין בשני האברכים יוצאי הדופן הישובים מכווצים ומוחם שקוע בסוגיה תלמודית. הם כה בולטים בנוף האנושי הדוחס את כלי התחבורה המעופף, עד שאחד הטסים לא יכול להתאפק. הוא מנסה לדלות מהם מה טיבם והם מספרים לו בחצאי מילים שהם עורכים בכירים ב'עוז והדר' ופניהם מועדות לתור אחר כתב־יד עתיק של אחד ממפרשי התלמוד. הנה כי כן, על מנת להגיע לניפוי התלמוד־בבלי ולתקנו על פי הגרסאות הנכונות, הוצרכו שליחי 'עוז והדר' לסובב עולם. לבקר בטרקליניהם של בעלי הון שבין משכיותיהם מונחים דפוסים עתיקים וכתבי ידות נדירים. ולאחר שהצליחו לשכנע אותם, לסרוק ולצלם את החומרים בתוך הבית פנימה ולהטיס את החומרים המצולמים חזרה אל חדרי העורכים המסתערים עליהם בבולמוס תורני שמימי.

תורה מפוארה - לאחר שנים של עמל. משהושלמה מלאכת העריכה. ניפוי והגהה של כל אות ותג בתלמוד ובנושאי כליו. צמצום ההערות שנימרו את הגיליון לכדי הגהות נחוצות במדור 'הגהות וציונים'. תיקוני לשון והוספת חידושים רבים. החלה מלאכת העימוד והעיצוב. אף היא מן המלאכות הקשות במקדשה של ממלכת 'עוז והדר'. שעות אינספור חלפו רק עד שמצאו את הפונט (צורת אות) מאיר העיניים, את המידה המדויקת של הרווחים בין המילים, בין השורות ובין הפסקאות. ולאחר מכן - לעמד מחדש את הש"ס כולו. מלאכת מחשבת של ממש.

רק לאחר שהושלמו פרטים אלה ועוד פרטים ונקודות רבות למכביר. זכו תלמידי החכמים להארת עיניים מיוחדת. לש"ס 'עוז והדר' שהפך לבן לווייתם של תלמידי תשב"ר, בחורי הישיבות ועולם הלומדים די בכל אתר ואתר.

 

פרק ג

תורה מבוארה, בכלי מפואר

 

תורה לכל יהודי!

אם בדורות עברו, בעיירות הטיפוסיות של פעם, היתה התורה הקדושה מנת חלקם של הלומדים בעם בלבד. כאשר כל עיירה הצטיינה במספר לומדים המקדישים את חייהם לתורה, מתייגעים בהבנה וזוכים ליאור באורה של אורייתא קדישתא; ובד בבד הוטבע גם מושג שכיום כמעט נמוג לו, ה'עם הארץ'. זה אשר לא קרא ולא שנה ובקושי ידע לקרוא את מילות הסידור בשיבושים מגוכחים, ולפעמים גם את זה לא. הרי שבדורנו אנו, למרות היותו מלופף בחשכות ובהסתרה, אין יותר יהודי היכול להגיד: "איני מסוגל ללמוד ולהבין".

אחת הסיבות המובילות לכך, גלומה ביצירת הפאר התורנית, יצירת היצירות של הדור האחרון:

"מתיבתא". תלמוד בבלי המבואר.

כזכור, אחת המתנות המבורכות בהן בורך דורנו אנו. היא מתנת ההנגשה. אפשר לתאר את 'מהפכת ההנגשה' בצורה הבאה: אולם גדול ובו משכיות חמדה בלי סוף עמד במרכזו של העיר. הוא היה עמוס בנתחי זהב ובכיכרות כסף, ביהלומים ותכשיטי, שנהב ופז. עושר צרוף ובלתי נגמר. אולם לא לכל אחד נתנה הגישה להיכל האוצרות. רק יחידי סגולה, ברי מעלה ואנשי אצולה, קיבלו לידיהם את מפתח שער הכניסה. עד לאותו היום בו הגיע אחד משרי הממלכה ותמה: "מדוע שרגליהם של שאר נתיני הממלכה יודרו מהיכל המשכיות. הלא די והותר יש בו למלא אוצרותיו של כל אחד". ומתמיהה למעשה, הוא פרץ פתח חדש ורחב ממדים אל טרקלין שכיות החמדה, אולם לא קבע בו לא שער ולא מנעול. מכאן ואילך מי שחפץ יכול להגיע אל הטרקלין ולמלא את נפשו מהאוצרות הרבים הפזורים בה.

כך היה היכלה של התורה הקדושה. בעולם בו ספרי קודש נחשבים לנדירים ויקרי המציאות, וגם מי שידו כבר כן השיגה כרך תלמוד או סדר משניות, היה עליו לאמץ את עיניו לקריאת התיבות ואת מוחו להבנת הסוגיות המוקשות. בעולם שכזה מובן מאליו שרק מי שהיה 'בר הכי', מי שכוח רצונו קשה היה כברזל, הוא זה שהצליח לעלות בהר ה', להיכנס אל טרקלינה של תורה ולהפוך לעשיר הגדול עלי אדמות.

ברם, בדורנו האחרון, בורכנו במהפכת ההנגשה הגדולה:

שערי תורה נפתחו לרווחה וכל יהודי יכול להשיג השגות בתורה. מכונים רבים נטלו על שכמם את הפרויקטים האדירים. אחד מפרש את סידור התפילה, משנהו את החומש, עוד אחד נוסף את המשניות ומכון בפני עצמו את התלמוד. בד בבד החלו לפרוח גם ספרי איורים, בדרך כלל איורי שחור לבן, שהדגימו את הנלמד בגמרא ובמשניות, כאשר הציורים מיועדים בעיקר לצעירי צאן קדשים, ילדי החמד.

ועדיין לא הושלמה ההנגשה עד שהוציא הקב"ה את חמתה של 'מתיבתא' מנרתיקה.

'מתיבתא' מהווה את היהלום שבכתר הנגשת התורה. היא מאחדת בתוכה את כל צורות העזר וההנגשה. מקפלת בתוכה את כל הדרכים שבעולם המוליכות אל קצה קיצה של ההבנה. גדולי ישראל שראו את כרכי המתיבתא הראשונים שהפציעו לאור עולם, לא הצליחו לכבוש את התפעלותם. עד שמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הגדיר את היצירה הענקית: "ראש הישיבה של הדור כולו!" ואילו יבדלחט"א כ"ק מרן האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א, מי שבהכוונת קדשו התקדמה 'מתיבתא' צעד אחר צעד, הביע את התפעמות רוחו מכרכי המתיבתא שיצאו לאור עולם, בהתבטאות נדירה: "גם במתיבתא דרקיעא הסכימו עם היצירה הגדולה, מתיבתא".

 

עולמה של 'מתיבתא'

מה יש ב'מתיבתא' שהיא העפילה אל קצה פירמידת עולם ההנגשה והביאור התורני?

נסביר בקווים קצרים ונשים מחיצות וורבליות בין עולמות התוכן הנשגבות המאחדות את כרכי 'מתיבתא':

תשעה עולמות עשירים שוכנים בתוך כל אחד מכרכי 'מתיבתא'. כל עולם מהווה צוהר תורני רב פארות בפני עצמו. כל אחד מאותם עולמות, מהווה בעצם 'פרויקט ענק' בפני עצמו. כאשר על ההוצאה לאור של הכרכים כולם שקדו לא פחות מאשר 250 עורכים. כולם תלמידי חכמים ותופשי ישיבה.

הרובד התלמודי הראשון, הוא המכונה ביאורי הגמרא. מדובר כמובן בפירוש המשולב המוכר לכל, הביאור המשתלב בין תיבות הוויותיהם של התנאים והאמוראים ומביאים כל אחד אל הבנת הסוגיה. מדובר בביאורים צחים ומתומצתים על דרך הפשט, ולמרות זאת גם לומדים מובהקים המכירים היטב את מהלכיה של הסוגיה הנלמדת, יוכלו להפיק ממנו חידושים ברמת ההבנה המדוקדקת. רבדים נוספים הם ביאורי רש"י וביאורי התוספות, ביאורים הבנויים משעות רבות של עמל, המה מציגים את הסברות והדקויות הן בהבנת פירושו של רש"י הקדוש, פירוש הנראה לפעמים פשוט אולם טומן בחובו אינספור שיטות וסברות והן בהבנת פירושם של בעלי התוספות, פירוש המלא בשיטות שלפעמים קשות להבנה. שלושה רבדים אלה, מעניקים לכל לומד את האפשרות ללמוד את הגמרא, הרש"י והתוספות, עם ביאור תמציתי השווה לכל נפש. רבדים אלה פותחים בעצם את פתח השער הראשי אל העולם התלמודי.

משעומדים על הבנתה של הסוגיה, משימה אפשרית בעליל בסיוע הביאורים המשובבים. אפשר להיכנס רובד לפנים מרובד. כאן עומד בפני הלומד, המדור הייחודי בסגנונו, זה הנלמד בשקיקה על ידי כל החפץ להגיה לבהירות מושלמת בסוגיה הנלמדת - מדור ילקוט ביאורים. מדובר בילקוט ביאורים המקיף את השיטות העיקריות בראשונים ובאחרונים המעלים את כל הנקודות הניתנות להתעכבות בעת לימוד הסוגיה, ומבארות דרכן באר היטב כל תיבה וכל משפט שאמרו רבותינו זכרונם לברכה.

עולם בפני עצמו הוא המדור אוצר עיונים. אוצר של ממש לכל מעיין. אוצר זה הריהו יצירת מופת גאונית המהווה מעין אנציקלופדיה המתמקדת בערכים תלמודיים הנלמדים בסוגיות. על הנושא המוצג בנויים בבנייה מאוזנת ואדריכלית, כל שיטות רבותינו הראשונים והאחרונים, הלומד באוצר העיונים לא יעזוב את כרך ה'מתיבתא' עב הכרס שבידיו עד שיגיע לתכלית ההבנה בנושא התלמודי בו הוא עוסק.

גם היקום ההלכתי נפרש בפני ההוגה ב'מתיבתא'. זאת בשתי מדורים נפלאים וייחודיים. אליבא דהלכתא - פסקאות מדודות המיוסדות בעיקרן על 'עין משפט', מציבות בפני הלומד את התהוות ההלכה הפסוקה מתוך הסוגיה הנלמדת. לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. הלומד משתתף בדרכי טווייתה של ההלכה הנפסקת למעשה מתוך דברי חז"ל אותם למד זה עתה. המדור ההלכתי הנוסף, הנו פניני הלכה - המציב פנינה הלכתית למעשה מכל סוגיה נלמדת, בצורה מרתקת ומעוררת השראה. אל כל אלה מתווסף גם תמצית הדף, סיכום בהיר וקליל של דפי הגמרא, כזה המסוכם בקולמוסיהם של תלמידי חכמים ידועי שם המתמחים שנים בסיכום תמציתי ובהיר. 'תמצית הדף' מגבשת במוחו של הלומד את הסוגיה כולה, על כל נבכיה ופיתוליה, דבר דבור על אופנו. וכפרפרת הפת חותם את הכרך, הרובד האגדתי, כפתור ופרח, ילקוט נבחר של דברי אגדה המושכים את הלב, בהם ביארו גדולי הדורות את דברי הגמרא, מלוקט ומבורר בקפידה מתוך ספריהם של מאורי ישראל לדורותיהם.

עולמות תוכן מבוארים אלה, מלווים את התלמוד כולו, דף אחר דף. וכשמגיעים למסכתות מוקשות יותר, משלבת 'מתיבתא' אמצעי עזר נוספים, ערוכים ומעוצבים ברמה הגבוהה ביותר. כך הם מדורי 'ההוד וההדר', הכוללים תמונות צבע המיועדות ללומדים בכל הגילאים ומבהירים את הסוגיות הקשות שבמסכתות יבמות, או סוכה או מסכתות וסוגיות אחרות שהתמונות והתרשימים מעפילה את ההבנה אל שירים חדשים ופסגות חדשות. וכך הם עזרים נלווים נוספים הפותחים עוד ועוד שערים בהיכל התלמוד המהודר. כמו החיבור 'מרחבי רקיע' המצורף אל מסכת 'ראש השנה' ומביא את הלומד להבין כדבעי את מהלכיהם של גרמי השמים ורזי האסטרונומיה.

ובמשפט אחד:

מתיבתא פרצה דרך חדשה המגישה את התלמוד הקדוש, לכל לומד באשר הוא!

 

מאחורי הקלעים

אם להיות כנים. רק מלקרוא את מכלול המדורים של 'מתיבתא', מקבלים סחרור קל. מדובר בעצם בפריצת דרך משמעותית של עולם הספר היהודי. זה ההופך כל ספר מוקשה לעממי, ל'שייך' לכל אחד. השאלה ניצבת איפה, איך באמת הצליחו להרים את המערך הגרנדיוזי הלזה.

התשובה לכך, נעוצה בהתמסרות אבסולוטית של תלמידי חכמים מובהקים, גאונים ובעלי כישרון:

ראשית מדובר בהחלטתו הנועזת של נשיא מכון עוז והדר, הגה"צ רבי יהושע לייפער שליט"א, אשר עם סיימו לברך על פאר גמירתו של התלמוד בבלי 'עוז והדר', הוא לא יצא לנוח על זרי דפנה. בנשימה טרופה אחת הוא המשיך והחליט שלאחר שהתלמוד הפך להדור יותר, הגיעה שעתו להיות מונגש ונגיש לכל יהודי.

מי שנטל על שכמו את המלאכה בפועל. מלאכה קשה ביותר. הוא ריש מתיבתא ד'עוז והדר', הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א. במומחיותו הנדירה הוא הצליח להקים את כל המערך האדיר עד לפרטי פרטים. תחת דגלו נאספו 250 העורכים הדגולים שחולקו לקטגוריות שונות. כל אחד תפס את עמדתו המתאימה לו לפי ידיעותיו וכישוריו, ועל פי תכנית מפורטת ובנויה היטב, החל הפרויקט התורני הגדול ביותר שידע העולם היהודי, לקרום עור וגידים.

הצצה חטופה אל מאחורי הקלעים, תעניק לנו פרספקטיבה אל משנת עריכת ה'מתיבתא':

הדגש הראשון והכה קשה עליהם מכוונים העורכים כולם לתת את הדעת, הוא על בניית הפירושים והביאורים כולם באופן השווה לכל נפש. שכל יהודי יוכל ליהנות מכל השערים והרבדים שבמתיבתא. אין דרך לתאר את המאמצים הדגולים מרבבה המושקעים בכך שגם תלמיד חכם או צורבא מדרבנן, יפיקו תועלת הבנתית מביאורי הפשט של הגמרא, הרש"י והתוספות. ומאידך, גם היהודי העמל לפרנסתו ומקדיש שעות ספורות בלבד מסדר יומו העמוס ללימוד התורה, יוכל להבין לאשורם את העיונים של ה'ילקוט ביאורים' וה'אוצר עיונים'. בשל כך הושקעו אונים רבים עד שהגיעו למרקם הניסוח שאינו 'ישיבתי' מדי מחד, ואינו מופשט מדי מאידך. כזה השווה לכל נפש ממש.

משנבנו הכללים. נבחרו ראשית העורכים האחראיים לכל מסכת ומסכת. העורך האחראי צריך היה להכיר את המסכת שעל ביאוריה עמלים תחת פיקודו, על בוריה. העורכים בנו מסדר של 'עורכים', כאלה העמלים בקבוצות על כל אחד מהמדורים. ועל 'מבקרים' שתפקידם לבקר בשבע עיניים את תוצאותיהם של העורכים ולוודא שכל מילה מובנת. כל נושא תפקיד ממצה את עצמו עד המקסימום שבמקסימום. מבלי לוותר לעצמו ומבלי לתת לעצמו מנוחה. לכל אלה מצטרפים המכתבים הרבים והפניות הרבות שהגיעו במהלך כל שנות עריכת ה'מתיבתא' אל המערכת. המכתבים והפניות הביאו את דברם של הלומדים אל שולחן המערכת, והמערך כולו התייעל על פיהם.

זוהי איפה משנתה של 'מתיבתא', על רגל אחת - - -

ש"ס 'עוז והדר', ו'מתיבתא', הם אמנם נושאי דגלה המרכזיים של ממלכת התורה. אולם למעשה 'עוז והדר' משמש כבית היוצר הבולט ביותר של ספרי הקודש בימינו אנו. כאשר כל כותר היוצא מבין כתלי המכון, כלול הוא בהדרו, מנופה הוא ככברה ומוגש ביקר על שולחנם של הלומדים.

כך ממלאים את ארונות הספרים היהודיים הפרויקטים האדירים הנוספים מבית 'עוז והדר', דוגמת 'משנה ברורה המבואר'; 'מקראות גדולות המבואר'; 'מקרא מפורש' שהעמל על חלק הנ"ך שבו עדיין בעיצומו, ועוד אינספור ספרי קודש שהוהדרו, ספרי חסידות שבוארו ונוספו עליהם פרקי תולדות מרתקים והוספות מיוחדות רבות. ועוד מאות רבות של ספרי קודש שזכו לפאר והדר, לשכלול ולביאור, פרי ידיהם של הרבנים הגאונים המאיישים את המכונים של 'עוז והדר'.

את היריעה כולה אפשר לסכם, בנקודת המבט שהיא הביאה על עולם ההוצאה לאור והתקדמותו בשנים האחרונות. דרך ההצצה הנקודתית אל מפעליה התורניים חובקי העולם של 'עוז והדר'. כאשר מפעים לראות את הצעדים הגדולים שצעד עולם הספר התורני, למן ספרים זרועי טעויות ומשובשי כתיב, עד לחיבורים מפוארים בקנה מידה עולמי, ואפילו מבוארים ומונגשים בדרכים לא דרכים, הכל פרי תוצרת של עמל ויגיעה של מאות רבות של תלמידי חכמים, תחת הכוונתו של הגה"צ רבי יהושע לייפער שליט"א, אב"ד באר משה, שכל חייו מקשה אחת הם של פארה של תורה.

להגדיל תורה ולהאדירה.

 

עולם הספר מתקדם

למסקנה: הוא אשר אמרנו בפתיחת היריעה. שאם בימיו של המגיד מקלם יכול היה ספר המכיל דרשות מלהיבות, לרשום אפס אחוזי מכירות; כשההסבר לכך הוא שאין אפשרות להעביר את הלהט, את הבהונות המעוקלים ואת הידיים המתנופפות; הרי שבימינו בעיה זו נפתרה לגמרי. כיום, עם התקדמות הדפוס, שילוב העולם העיצובי לתוך עימוד הספרים, הרפורמה המתחוללת גם בתחום הניסוח והלשון, וכמובן - הציורים והתרשימים מלאי הצבע; אפשר להטביע חיות ממשית לתוך כל ספר. כיום אפשר להכניס את הלומד בספר אל תוך הדרשה עצמה, עד שהוא ידמה בנפשו את להט הידיים המתהפכות, את ניגונו של המגיד ואת הרטוריקה המלווה את נאומו.

המדהים הוא, שהמהפך הגדול שהתחולל בשלושת העשורים האחרונים, כולל בתוכו מהפכים קטנים לא מועטים. אם נשווה את עולם הספר של תשע"ח, אפילו לזה של תשס"ח בלבד. נראה שההבדל טומן בחובו עולם ומלואו.

כך מנצלים המכונים הנכבדים את כל העזרים החכמים בהם שיפע הקב"ה את עולמנו המתחדש, לטובת עולם הספר ולמען הרבות לומדי תורה על כל חלקיה.

אשריכם ישראל. אשריכם תלמיד חכמים.

*פורסם בעיתון קהילות מבית 'המבשר' תשע"ח.ש