לימוד פרקי אבות – לאו דווקא בקיץ!

הרב ישראל דנדרוביץ שליט"א

לימוד פרקי אבות – לאו דווקא בקיץ!

 

בספר הזוהר הקדוש מובא כי אין ללמוד תורה בזמן שבין מנחה של שבת למוצאי שבת! רבותינו הגאונים מציעים לימוד אלטרנטיבי לשעה זו: פרקי מסכת אבות! אך היו ששללו זאת וסברו כי אין ללמוד כלל בזמן זה • עיון בטעמי המנהג מעלה כי הוא אינו אמור להיות מוגבל לשבתות הקיץ בלבד, אולם כבר בזמן הראשונים אנו מוצאים את התפצלויות המנהג וקיומו בזמנים מסויימים בלבד, כשאחת הסיבות לכך היא ריבוי האכילה בסעודה שלישית...

מנהג ישראל תורה

מנהג נפוץ ברבים מקהילות ישראל הוא ללמוד את פרקי מסכת אבות בשבתות הקיץ. אנו מוצאים את מנהג זה נתון לשינויים רבים בין קהילה לקהילה, הן כלפי זמן האמירה: לאחר מנחה או קודם לה, בבוקרו של יום השבת או אחרי הצהרים. והן כלפי סדר חלוקת הלימוד: האם פרק אחד בכל שבוע, ואיזה פרק, או שמא את כל המסכת בכל שבת.

ישנם גם כאלה שצמצמו את המנהג דווקא לאותם השבתות שבין חג הפסח לחג השבועות, ויש שהרחיבו את המנהג לכל שבתות הקיץ. ישנם שבחרו להם דווקא את שבתות החורף, ואחרים היו לומדים זאת בשבועות אחרים שבחרו לעצמם.

אך רבים אינם יודעים ששורשו של המנהג והטעמים המרכזיים שקשורים בו דווקא מראים שאין למנהג כל קשר עם שבתות הקיץ בכלל ועם השבתות שבין פסח לשבועות בפרט, אלא הוא מנהג המחובר ועומד עם עצם השבת, והוא שביום השבת ראוי ללמוד את פרקי מסכת אבות. כך בכל שבת ויהא זה אפילו בשבתות החורף הקצרות.

ברבות הימים, הצטמצם לו המנהג לאיטו. תחילה היו כאלה שלא למדו בשבתות החורף. לאחר מכן כבר לא למדו גם בחציו השני של הקיץ. אחרים לא למדו דווקא בקיץ והעדיפו ללמוד בחורף, ועוד כיוצא בזה. השלב המאוחר יותר היה נתינת טעמים והסברים חדשים כל אחד לשיטתו, זה הסביר מדוע אכן ראוי לו למנהג זה שלא יהיה אלא בשבתות הקיץ, ומשנהו פירש מדוע עדיף שזה יהיה דווקא בשבתות החורף.

 

אסור ללמוד כלל!

 

מנהג לימוד פרקי אבות בשבת קשור וכרוך למנהג שבתי נוסף אשר הוא למרבה הפלא דווקא שולל את הלימוד: מנהג קדמון ביותר הוא שלא ללמוד תורה באותה שעה שבין תפילת מנחה של שבת למוצאי שבת! הסיבה המעניינת לכך היא: פטירתו של משה רבינו שהייתה באותה שעה.

ואם אמרו חז"ל (מו"ק כב ב) שעם פטירת נשיא מבטלין את כל בתי המדרשות מתורתם ואין לומדים באותו זמן כלל, הרי שאצל משה רבינו – רעיא מהימנא בוודאי שכך צריך לנהוג. ומפני כבודו של משה רבינו היו נוהגים בכל הדורות לבטל מתורה בזמן זה שבין מנחה למעריב.

אלא שלא רצו לבטל את הלימוד לחלוטין והיו נוהגים לקרות פרקי אבות באותה שעה, מה שעל פניו נראה כעין סוג של פשרה בין חובת לימוד התורה שתקפה בכל עת, ובפרט ביום השבת עליה אמרו חז"ל (תנדב"א רבה פ"א): "אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים – יום השבת יעשה כולו תורה", לבין הרצון לכבד את זכרו של משה רבינו שנפטר באותה שעה.

 

מפני כבודו של משה רבינו

 

תיעוד על שני מנהגים אלו שכאמור אגודים ומחוברים זה עם זה, מצוי בידינו כבר מימי רבותינו הגאונים המספרים על כך, וכמה פרטים מהותיים וידיעות חשובות ונוספות על השתלשלות המנהג אנו יכולים ללמוד מדבריהם אותם נעתיק להלן.

כך כותב לנו גאון ישיבת סורא, רב עמרם גאון בסידורו (מנחה של שבת):

"ודבר זה משום כבודו של משה רבינו ז"ל שנפטר באותה שעה בשבת. והכי אמר שר שלום גאון, במנחה בשבת מותר להתעסק בתלמוד, ולא עוד אלא שמנהג בית רבינו בבבל שאחר תפלת מנחה בשבת שונין אבות וקנין תורה... ועוד רגילין ישראל שתפלת מנחה בשבת מקדימין אותה. ותפלת ערבית מאחרין אותה הרבה... בין תפלה לתפלה ישב וידום. מכל מקום להתעסק בתורה טפי עדיף. וזה שאין עוסקין, לא מפני שאסור אלא לכבוד משה רבינו שנפטר, לפיכך אומרים לקיים נשיא שמת כל בתי מדרשות בטלים".

זו היא ההתייחסות הקדומה הברורה והמפורטת ביותר אותה אנו מוצאים כלפי מנהגים אלו (והיא הועתקה אצל רבים מרבותינו הראשונים), ואם נתבונן בה נוכל לגלות בה את אותם מנהגים קדמונים אותם הזכרנו כעת.

 

משה רבינו נסתלק בחורף ולא בקיץ

 

ראשית כל חשוב להבחין כאן בעובדה כי היו רגילים להקדים את זמן תפילת המנחה בשבת. ידיעה זו היא מפתיעה במיוחד לנוכח העובדה כי המנהג היה מקובל שאין עוסקים בלימוד בזמן זה שבין מנחה וערבית. כך שהקדמת התפילה גררה בעקבותיה ביטול תורה לזמן ממושך יותר.

אכן מעיקר הדין, מסכים הגאון כי מותר ללמוד בזמן זה אפילו את התלמוד. כך שאדם היודע בנפשו שאילולי הלימוד יבטל את זמנו להבל ולריק – ודאי עדיף לו שיעסוק בתורה. אולם כמין מוצא של פשרה, בין הרצון לכבד את זכרו של משה רבינו בביטול בית המדרש לבין החובה לעסוק בתורה – היו עוסקים בלימוד פרקי מסכת אבות.   

סברא זו אין לה כמובן כל קשר עם קביעת לימוד מסכת אבות בימי הקיץ. כי אדרבה, פטירתו של משה רבינו הייתה דווקא בימי החורף, שהרי ביום ז' בחודש אדר נסתלק משה. ובוודאי שמנהג זה היה תקף בכל אחד משבתות השנה, ללא כל קשר עם עונות השנה.

ועדיין אין אנו יודעים מפני מה מקדימין את תפילת המנחה, וכי לא דיינו אם יתפללו את התפילה כזמן הקבוע שהוא סמוך לשקיעת המנחה. ייתכן שחכמים הראשונים רצו להספיק כמות גדולה יותר של לימוד זה בפרקי אבות שקירב את לב אחינו בני ישראל לאבינו שבשמים וחינכם למידות טובות, ולפיכך הרחיבו את טווח זמן הלימוד.

 

כבר מופיע בספר הזוהר

 

את מנהג זה אנו מוצאים אצל עוד מהגאונים, כך בסידורו של רב סעדיה גאון, וכך גם מצאנו ב'תשובות הגאונים' (מוסאפיה – ליק, סי' ז):

"וששאלתם במנחה בשבת מהו למגרס תלמוד ואבות? אבות אין, תלמוד לא, מפני שאמרו במנחה בשבת נפטר משה רבינו. ואבות אנו גורסין תלמוד לא, חכם שמת כל בתי כנסיות ומדרשות שבעירו בטלים".

חשוב לציין כי מנהג זה של אי הלימוד בין מנחה של שבת למוצאי שבת כבר מופיע בספר הזוהר הקדוש (פרשת תרומה) התולה זאת להדיא בכך שמשה רבינו נסתלק באותה שעה. ובאותה שעה גם ננעלו שערי בית המדרש ואין ראוי ללמוד אז.

הזוהר הקדוש אינו מזכיר כלום על כך שהתחליף הלימודי לאותה שעה הוא הלימוד במסכת אבות. מה שלמעשה מחדד את השאלה הנשאלת: מדוע נבחרה דווקא מסכת אבות שבה ילמדו באותה שעה? וביותר, אם אכן ראוי שלא ללמוד באותה שעה, הרי שמדוע מסכת אבות יוצאת מן הכלל והיא מותרת בלימוד?

 

ההספד של משה רבינו

 

את ההסבר לכך אנו מוצאים אצל רש"י בספרו 'פרדס הגדול' (ט א):

"ולכך נהגו לומר אבות 'משה קיבל תורה מסיני' לומר הרי אנו מספרים בכבודו של משה רבינו שנפטר באותה שעה, ולכך הם בטלים כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הנאים, ובכך יהיה לו מנוחה טובה".

וכן כתב בעל 'שבולי הלקט' (שבת סי' קכו):

"ולכך נהגו לומר פרקי אבות 'משה קבל תורה מסיני' לומר הרי אנו מספרין בכבודו ושבחו, ובכך תהיה לו מנוחה טובה".

הלימוד במסכת אבות הוא למעשה מעין 'הספד' על משה רבינו, הן בכך שהוא פותח בפיסקא 'משה קיבל תורה מסיני' והן בכך שבו אנו מספרים את מידותיו הנאצלות של משה רבינו ואת כל מעשיו הטובים.

אך חשוב להדגיש כי היו כאלה שנהגו שלא ללמוד כלל בזמן זה שלאחר מנחה של שבת, מטעם זה שהם אבלים על פטירתו של משה רבינו, והייתה הקפדתם גם שלא ללמוד אפילו מסכת אבות. וכבר הזכיר מנהג זה רבינו נתן ב"ר יהודה בתוך 'ספר המחכים' (ד"ה הקורא).

  

לא נפטר בשבת

 

ברם רבים מרבותינו הראשונים אינם סבורים כי פטירת משה רבינו הייתה בשבת, והם מביאים לכך ראיות רבים המוכיחות כי לא ייתכן לומר כי משה רבינו נפטר בעת רעווא דרעווין של יום השבת (ראה תוספות מנחות ל א ד"ה מכאן ועוד רבים).

לא נכנס כאן לסבך עניין זה של המועד המדויק בו נפטר משה רבינו. אך הדבר ברור שדעתם של אותם מרבותינו הראשונים הסבורים כי משה רבינו לא נפטר בשבת מעלה את השאלה המתבקשת מיד: האם גם הם סבורים ומחזיקים ממנהג זה של לימוד פרקי אבות בשבת.

אמנם ברור שאין הם סוברים ממנהג זה שאין ללמוד בזמן זה שבין מנחה של שבת למוצאי שבת, שהרי משה רבינו כלל לא נפטר בזמן זה. אך עדיין יש לדון מה היא דעתם כלפי מנהג לימוד פרקי אבות.

 

לתועלת עמי הארצות

 

והנה מצאנו ב'מחזור ויטרי' שנתן טעם חדש בלימוד מסכת אבות בשבת. וכך כתב (סי' קמג):

"והנהיגו הראשונים לשנות במסכת אבות מפני שלומדין ממנה יראת שמים ודרך ארץ. וכן אמרו חכמים 'מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דניזקין, רבינא אמר מילי דאבות, ואמרי לה מילי דברכות'".

ושוב כתב כך (סי' תכד):

"ונהגו העם לשנותה בבית הכנסת בין מנחה למעריב בשבת. לפי שעמי הארץ נאספים לקרי[א]ת התורה. ומשמיעים אותם מידות תרומות השנויות במסכת זו פרק ליום".

ואם מצאנו כאן טעם נוסף ללימוד מסכת אבות בשבת, טעם שאינו קשור לפטירתו של משה רבינו, הרי שאין כל סיבה לומר שכל אלה מהראשונים שלא החזיקו מהטעם של פטירת משה רבינו לא יחזיקו מהטעם האחר, כך שמסתבר מאוד לומר שהמנהג לא היה מוגבל בדווקא לסוברים שמשה רבינו נסתלק בשבת אלא היה מקובל על הכל.

 

בכל השנה או בזמנים מסויימים?

 

מסיכום כל האמור עד עתה עולה דברים ברורים כי הטעמים שניתנו למנהג לימוד פרקי אבות בשבת אינם מוגבלים כלל לשבתות בזמנים מסויימים של השנה, בקיץ או בחורף וכיוצא בזה, ואין הם כי אם טעמים השייכים לכל שבתות השנה.

אך מתברר שכבר בימי רבותינו הראשונים לא היה נהוג ללמוד את מסכת אבות בכל שבתות השנה, ומצאנו בכך מנהגים שונים ומעניינים. ידידי הרב גדלי' אוברלנדר במאמרו המצוין 'מנהג אמירת ולימוד פרקי אבות בשבתות הקיץ' (בתוך הקובץ 'אור ישראל' שבעריכתו, גליון מד) היה לי לעיניים במובאות הרבות אותם הוא מעתיק מדברי הראשונים המלמדים על התפצלות של המנהג לצורות שונות, וקדם לו גם הרב מרדכי הכהן במאמרו 'פרק ממסכת יראת חטא' (בתוך ספר היובל של הקובץ 'סיני') שגם עסק בעניין בהרחבה, ואנו הבאנו כאן את עיקרי הדברים.

 

בדברי ספר המחכים

 

רבינו נתן ב"ר יהודה כותב בתוך 'ספר המחכים' (ד"ה הקורא) מקדים וכותב: "שהרי מנהג בכל לומר מסכת אבות בקיץ ובחורף", ולאחר מכן הוא מביא מנהגים שונים. תחילה הוא מזכיר את מנהג מקומו בארץ צרפת: "ומנהגינו שאין אנו שונין מסכת אבות אלא בקיץ!". ושוב הוא מביא מנהג הפוך: "ומנהג בורגויינא שאין שונים אלא בחורף".

ואם כי הוא עצמו מעיד כי 'לא ידעתי טעם בדבר' הרי שהוא מביא הסבר שהוא שמע לכך: לימוד פרקי אבות היה לוקח זמן רב, שכן החכמים היו דורשים ומפרשים זאת בהרחבה יתירה. כיון שכן נהגו בצרפת שלא ללמוד זאת בימי החורף, שהרי הזמן קצר בהם מאוד. לעומת זאת תושבי בורגויינא היה מרבים באכילת סעודה שלישית בימי הקיץ, מה שלא השאיר להם זמן ללימוד פרקי אבות. ולכן הם דווקא היו עסוקים בזה בימי החורף.

באירוניה מסיים בעל 'ספר המחכים' כי חילוק זה היה שייך דווקא בימי קדם בהם אכן היו לומדים בעיון ובהרחבה את פרקי מסכת אבות, ולכן כל אחד התאים את זמן הלימוד לשבתות בהם יש לו יותר זמן. אלא שבדורות הבאים לאחר מכן כבר לא נהגו להעמיק בלימוד והיו בסך הכל אומרים את לשון המשנה במרוצה ובלי כל עיון, מה שלכאורה היה אמור לאפשר להם להחזיק במנהג בכל ימות השנה. אולם הם מעדיפים להחזיק בזה את מנהג אבותיהם בידיהם, ומבחינתם 'משנה' לא זזה ממקומה.  

 

ההשפעה של הסעודה השלישית

 

בהקשר להשפעה של הסעודה השלישית על מנהג לימוד מסכת אבות נוסיף ונציין עוד כי אם לדברי בעל ספר 'המחכים' לא נהגו אנשי בורגויינא לומר בקיץ את פרקי מסכת אבות עקב עיסוקם הרב באכילה הסעודה השלישית שלא הותירה להם פנאי ללמוד את מסכת אבות. הרי שרבינו המהר"ל דווקא מקשר את הסעודה השלישית ללימוד מסכת אבות בקיץ.

בהקדמת ספרו 'דרך חיים' הוא מסביר מדוע היו כאלה שנהגו ללמוד פרקי אבות דווקא בקיץ, לפי שבחורף יש לחשוש שאם יתחיל ללמוד את מסכת אבות יימשך בתלמודו ויבטל את מצות אכילת סעודה שלישית. אולם בימות הקיץ אין לחשוש לכך:

"כי היום הוא ארוך ואם מתחיל לומר אחר המנחה אף אם ישנה בעיון ולא יאמר אותם בהעברה, אין לחשוש שמא ימשוך לו העיון ויבטל סעודה שלישית של שבת, כי היום הוא ארוך ועדיין יש זמן".

 

במקומות נוספים

 

שורה של מנהגים שונים בזמן לימוד מסכת אבות מצאנו אצל בעל ספר 'כלבו' (סי' מ):

"מנהג בכל ארץ אשכנז לומר מסכת אבות בקיץ ובחורף; ויש מקומות שאומרים אותן מפסח עד שבועות ולא עוד; ויש מקומות שאומרים אותן משבועות ועד סוכות; ויש מקומות שאומרים אותן משבת וישמע יתרו עד שבת מסעי, וסימן ממתן תורה ועד משנה תורה משה קבל תורה, והכל לפי המנהג".

ועוד ראה ב'מחזור ויטרי' (סי' קמג):

"במלכות אשכנז וצרפת שונין אותם בשבתות שמפסח ועד ראש השנה ומכוונין להתחיל ולהפסיק בין זה לזה משום מנהג אבותיהם בידיהן והן ששה סדורים וכופלים ומשלשין לפי הצורך עד הזמן. ויש בשאר מלכיות שאומרים אותם בימות הגשמים. ויש שאומרים מדברות ראשונות לדברות אחרונות. ויש שקורין אותם בכל שבת ושבת".

ומנהג נוסף הביא רבינו המהרי"ל (מנהגים, בין פסח לשבועות):

"בשבת שלאחר פסח... ובמנחה מתחילין לומר פרקים... ומסיימין קודם י"ז בתמוז... ויש ארצות כמו באושטרייך אומר פרקים רוב ימי הקיץ".

למעשה בדברי רבותינו הראשונים אנו מוצאים עוד איזכורים רבים למנהגי מקומות שונים אשר כל אחד היה רגיל לאומרו בזמן אחר. אך מדברי בעל ספר 'המחכים' שהבאנו לעיל ניתן ללמוד כי אכן שורש המנהג היה ללמוד את מסכת אבות בכל שבת משבתות השנה, אלא שהצטמצמות המנהג באה מחוסר זמן וקוצר הפנאי, אם בגלל שבתות החורף הקצרים ואם בגלל ריבוי האכילה בסעודה שלישית.