מאמר בענייני ל"ג בעומר

הרה"ג ר' יעקב לויפר שליט"א

רש"י והזוהר

ספר הזהר הקדוש נתגלה כידוע בזמן תלמידי הרשב"א, ובדורות שקודם לכן הוא היה נעלם ומכוסה מעיני כל. אולם זעיר פה זעיר שם מתגלים בדברי הראשונים ענינים שלא נמצא להם מקור אחר אלא בספר הזוהר. ומזה למדים אנו שלפני רבותינו הראשונים היו חלקים מספר הזוהר, אם בכתב או בקבלה מפי רבותיהם. והדברים ארוכים.

נביא כאן דוגמא מענינת, איך דברי רש"י בפירושו על הש"ס מתבארים על פי דברי הזהר, ואיך סרה תמיהת בעל 'מסורת הש"ס' שביקש להגיה דברי רש"י אלו מחמת שלא הבינם.

הברייתא המובאת במסכת תענית (כט.) מספרת על אותם פרחי כהונה שבשעת חורבן בית המקדש עלו על גגו, זרקו את מפתחותיו כלפי מעלה, ויצאה פיסת יד וקיבלתם. והם קפצו ונפלו לתוך האש. ומסיימת הברייתא: ועליהן קונן ישעיה הנביא (ישעיה כב א) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת: תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה. אף בהקדוש ברוך הוא נאמר (שם פסוק ה) מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר.

מפרש רש"י: מקרקר - לשון יללה. קיר ושוע - מקונן וזועק, לשון הנה קול שועת בת עמי (ירמיהו ח יט). קיר - כמו קירי דבשחיטת חולין (קלט:). ובהגהת 'מסורת הש"ס' לרבי יהושע בועז על הגליון, כתוב: ע"ש ברש"י, צ"ע. ולענ"ד צ"ל כמו מקרקרן דבשחיטת חולין (נג.).

מה מובא ב'קירי דבשחיטת חולין'? ובכן, מדובר בסיפור על יוני הורדוס שהיו אומרות 'קירי קירי' שפירושו - אדון. יונה אחת התמרדה ואמרה 'קירי בירי' שפירושו 'אדון עבד' ועבדים שנשתיירו מעבדי הורדוס שחטו אותה. ר' יהושע בועז פירש את המלים 'מקרקר קיר' כמו 'מילל יללה' ועל כן לא הבין מה רוצה רש"י מגמרא זו. ורצה לומר שרש"י התכוון למובאה אחרת [פירושו תמוה ביותר, ואין להאריך].

אולם דברי רש"י מפורשים בזוהר! (ח"א פרשת ויחי דף רכח:): קיר - דא הוא אדון כל הארץ, ודא שכינתא. כמה דאת אמר (יהושע ג') הנה ארון הברית אדון כל הארץ. קיר - כמה דאת אמר (ישעיה כב ה) מקרקר קיר ושוע, קרקורא ונהימא דקיר דאיהו אדון כד אתחריב בי מקדשא. [כמו כן מובאים הדברים ב'מדרש הנעלם' על מגילת איכה (זהר חדש ח"ב דף נד.) העוסק בהרחבה בפסוק זה: מקרקר קיר, נהימו כתרנגולא. קיר - רבון שליטא]

דברי רש"י מאירים איפוא וברורים. קיר - כמו קירי דשחיטת חולין, והכוונה לאדון. ו'מקרקר קיר' אין פירושו 'מילל יללה' כמו שהבין הגרי"ב, אלא 'מילל האדון'. המסתבר הוא שרש"י ידע מקיומו של המדרש המובא בזוהר או מדרש דומה, אף שבמקורותינו אין אזכור לזה זולת בספר הזוהר.

מעניין לראות איך שהאמת מוצאת את דרכה. בהגהות 'מראה כהן' לרבי בצלאל הכהן, הוא הגיע מעצמו לפירוש הזה מכח סברא. והוא תמה מאוד על הגרי"ב 'אשר קל הוא בעיניו למחוק בספרים'. וגם טרח ומצא בפירוש רש"י על 'עין יעקב' שמפורש בו שקירי הוא לשון אדנות. גם רבי נתן נטע רבינוביץ בעל דקדוקי סופרים הגיע לפירוש הזה מכיון שמצא שהנוסחא בדפוס וילנא לקוחה מדפוס באזל שעוות על ידי הצנזור. במקור היה כתוב בגמרא 'אף הקדוש ברוך הוא מקרקר עליהם כתרנגולין'. מלים אלו הושמטו משום מה על ידי הצנזור, וכמו כן היה גורלו של הקטע ברש"י המוסב על דברי הגמרא האלו. בדפוס ונציה שעדיין לא שלטו בו ידי הצנזור כתוב ברש"י: מקרקר - לשון יללה, ומדקאמר בלשון יחיד - ש"מ דהקב"ה הוא דמקרקר. [כל המלים המודגשות אינן קיימות בדפוס וילנא].

אמנם גם הגרי"ב הבין ש'מקרקר' פירוש לשון שוועה וצעקה. כך שגם בנוסח המקורי עדיין אין מניעה מלפרש ש'מקרקר קיר' פירושו 'מילל יללה'. אבל לר"נ רבינוביץ זה כבר הועיל להבין ש'קיר' פירושו אדון. שני האחרונים הנ"ל אינם מביאים את דברי הזוהר, וכנראה לא ראום. אבל הגיעו לפירוש הנכון בדברי רש"י מכיוונים שונים.