כח העין לצרה ולרווחה - מאמר לפרשת בלק

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א
 
וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו (בלק כד,ב)

כח העין לצרה ולרווחה

עין-רעה היא עין-צרה (במדב"ר ז,ה). תפקידה של העין להגדיר את המציאות באופן שיתקבל על הלב והלב שלנו בטבעו הוא מצומצם, אנוכי וקצר ראות (מהר"ל נתיב עין טוב א). האיכויות שבכח העין הטובה או הרעה, הרחבה או הצרה, באים מהכח הייחודי שהעניק הבורא לעין בלבד. יכולת ההתמקדות של שני האישונים בנקודה אחת בודדת מכל מרחב האופק, או ההתרכזות באות ובמילה אחת מגליון ספר, אין היכולת המיוחדת הזו של חוש הראיה מותאמת לכח המחשבה. העין והלב מופעלים מאותו כח חיוני ואחוזים באותם נימי דם המקבלים ומעבירים את כחם מהמח לעין וללב. לכן אמרו, שמחלה וסיכון בעין מסכנים את לב החיים - "שורייני דעינא בליבא תלו - מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב" (רש"י ע"ז כח,ב). "שורייני פירושו מקורות הראיה" (סמ"ג ל"ת סה). אחדות זו באה לביטוי בפעולתם המשותפת. כך מבארים התוספות שם: "באובנתא דלבא תלו - כלומר ראיית העין תלויה בהבנת הלב" (תוס' שם). מבאר המהר"ל: "כח הראות תולה בכח הנפשי - כי העין היא כח נפשי" (דרך חיים ד,כב).יכולת בידוד מעין זו בשאר החושים. לא בשמיעת האוזן למילים שנאמרו יחדיו - "תרי קלי מי משתמעי"? (ר"ה כז,א). ולא לבודד ריח או טעם משאר הטעמים והריחות כמו היכולת המופלאה שבעין. המבט האנושי המופלא גם מסוגל להעביר רמזים, מחשבות וכוונות לתוך עיניו של אדם אחר, היישר מתוך תחושות לבו.

את התוכן העמוק והפנימי מגלה ומלמד הרמח"ל, היות והעין היא אבר ממנו בוקעת הנשמה בכללותה ובשאר האברים רק בחלק פרטי: "העין יש בה התפשטות של הנשמה עצמה בכולה בכלל. וזה סוד העין והלב שהם מתדבקים זה בזה. כנאמר: 'אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' 'דשורייקא דעינא בליבא תליא'. כי הנשמה מתפשטת בהתפשטות פרטית בכל אחד מחלקי הגוף, ונכללת יחד בכלל אחד בלב. שם בלב, הנשמה היא בסוד ההבנה. וזהו, 'הלב מבין' (ברכות סא,א), כי ההבנה של הלב הוא ממש ראיה. כי כמו שהעינים רואות, כך היא הבנת הנשמה שהיא רק הסתכלות" (אדיר במרום. ראה דרשות הר"ן ח. חז"א ב"ב ליקוטים כ"א).

מכאן עצמתה של העין היוצרת מֵיצר בתוך המרחב והמגדירה עניין מתוך עניינים אחרים. העין הטובה מעבירה טובה וברכה לבני ישראל העוברים ונמנים לפני משה ואהרן "כי ישימו עליהם עינם לטובה, ויבקשו עליהם רחמים" (רמב"ן במדבר א,מה). ולהיפך, העין הרעה בכוחה העצמתי והמיצר, פועלת ויוצרת הגבלה ונזק על כל אדם שמסתכלים עליו לתוך חייו פנימה.

כל אדם הנמצא בביתו ומביטים בו ועליו מחלונות השכן שממולו, חש ויודע בוודאות ללא דמיון ואשלייה, שהשכן שבחלון מולו מצמצם את הפרטיות שלו, וכאילו שנכנס לתוך ארבע אמותיו ממש. זו תחושה אמיתית מדאורייתא, והיא מעניקה זכות לנפגע מהיזק הראיה לתבוע את הרואה לבית דין על שליחת חיצי הראייה אל תוך ביתו ועל צמצום מרחב המחיה בביתו שלו מכוחה של העין הרעה והמצמצמת בלבד. כפי שכתב הרמב"ן "בהיזק ראיה - דנזקי אדם באדם הוא, אי משום עין רעה אי משום לישנא בישא אי משום צניעותא... דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת" (ב"ב נט,א). זאת למדנו מהנאמר במשנה: "לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון" ובגמרא: מנהני מילי? א"ר יוחנן, דאמר קרא: וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו. מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה". (ב"ב ס,א). הרשב"ם מבאר "והטעם משום צניעות. וירא את ישראל שוכן - ראה היאך שוכנים ולפיכך אמר 'מה טובו אהליך' וגו' - שאין פתחי אהליהם מכוונים". והתוספות כתבו: "ראוין הללו שתשרה שכינה עליהם - מסיפיה דקרא דריש דכתיב: וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקים". לדעת התוס' השכינה שרתה עליו לברכם בגלל השמירה שלהם על כללי היזק ראיה.

כך גם משמע מפירוש רש"י בפרשת בלק: "וישא בלעם את עיניו - בקש להכניס בהם עין רעה... שוכן לשבטיו - ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו: ותהי עליו רוח אלהים - עלה בלבו שלא יקללם" (כד, ב). מבאר התורת חיים: "וכיון שראה אותן נזהרין מעין רעה שלא היו פתחיהן מכוונין מפני העין חזר בו. והיינו דאמר 'מה טובו אהליך' נקט לשון 'טובה' היפך ה'רעה', שאלו היו פתחי אהליהם מכוונין היו רעים מפני עין רעה ועתה לא היו מכוונין אמר מה טובו אהליך" (ב"ב ס,א)מכאן למדנו, שאיסור היזק הראיה בפתחים מכוונים - "איסור דאורייתא הוא" (נתיה"מ קנד,ג).

עם ישראל המכיר בצורך לשמר את הגדרת הייחודיות שבכל שבט לעצמו. כל שבט במחנהו מכיר בצורך לשמור על מרחק ראיה וייחודיות של כל בית ומשפחה פנימה. הכרה ושמירה זו מגלה את כח ההגדרה הפנימית שבהם, וממילא אין לעין הצרה והרעה מקום לבא ולנסות להגדיר, להצר או לצמצם אותם. בכל מקום בו יש שמירה על כללים אלו, בכל מקום בו לכל בית יש הגדרה כלפי חוץ באה בו הברכה כלפי פנים. כך אין להגדרות המקנאות של העינים הרעות כל כח לפגוע בנו בצרות המבט שבהן. כך גם בלעם שתום העין ותלמידיו אחריו, בעל כרחם אמרו, אומרים ויאמרו "מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

 

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל