מאמר לפרשת השבוע פרשת ראה תשע"ד

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

 

לא תתגודדו - אחדות היחיד והציבור

בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ (ראה יד,א-ב)

במקום בו קבעה התורה שבני ישראל הם בנים לה' אחד, הורתה ואמרה להם, שעליהם לנהוג בחייהם כבני ה' המאוחדים בגופם ובנפשם הקדושה - בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ (דברים יד,א-ב). מפרש הספורנו: "שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת, כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקוות טוב. לפיכך אתם בנים לה' - שהוא אביכם קיים לעד אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית על שום מת. וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה - וגם כן אין להצטער מאד בשביל נזק המגיע למת במיתתו, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה - מזומן לחיי העולם הבא אשר קורת רוח בהם יפה מכל חיי העולם הזה". איכות הקשר אל החיים והפרידה מהם, איכות הכניסה אל החיים והיציאה מהם, מעמיקים ומביעים את התחושה הבסיסית של האדם החש עצמו כחי וקיים. הצורך לדעת ולהרגיש שיש לו שרשים ויש לו המשך, שיש לו אבא ואמא ואחים, שיש לו אשה ובנים וידידים.

באמירה 'בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם' קובעת התורה, שהאדם מצווה ויכול לקבל תחושת אבהות מאת ה' ולחוש אצלו שהוא מוגן, שרשי ויציב. האדם יכול וצריך להרגיש ולחוש, שה' הוא אביו המעניק לו תחושת חיים. יתירה מזאת לחוש שה' הוא המעניק לו קיום עוד יותר מאביו שהביאו לחיי עולם הזה ועוד יותר מרבו שלמדו חכמה והביאו לחיי העולם הבא (ראה בבא מציעא לג,א). ה' הוא אביו שהביאו לחיי העולם הזה וה' הוא רבו שילדו להשגת החכמה והביאו לחיי העולם הבא. ה' הוא המקיימו בעולם הזה וה' הוא המלמדו אורחות חיים להתקיים בהם לעולם ועד. כיחיד כך גם כציבור, עלינו לחיות ולהרגיש את החיים שלנו כבני ה' ולהתמודד עם הקשיים שלנו בכוחה של התחושה זו - כהרגשה פרטית וכחובה ציבורית. כשם שה' הוא האב היחיד והמאחד אותנו לבנים, כך גם התורה שניתנה לנו ממנו מבטאת את רצון האב ואת האבהות האחת והמובהקת שהועתקה אלינו מהר סיני למשה רבינו וממנו הלאה עד לדור האחרון שלנו. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד: (קהלת יב,יא) "כל דבריהם דברי אלקים חיים - הוא אמרן ורועה אחד נתנן, משה מפי הגבורה" (רש"י).

התורה מגלה לנו באיסור זה, שכאשר האב שבארץ הלך לעולמו או שידיד נפש הסתלק מהעולם מתבטאת תחושת הפרידה הטבעית בנטייה להמחיש זאת לעצמו במעשה של חיתוך ושריטה בגופו הוא. האדם החי הנותר בארץ אומר בכך, שהוא נותר כחצי אדם וכמי שטוב מותו מחייו. התורה מלמדת לנו תחושה של אמונה וחיים, התורה מקדימה ומלמדת לנו שכל פטירה של קרוב היא סיבה לבטא באופן עמוק יותר את החיים, להתעלות אל מקורם היותר עצמי שהוא מקור החיים, שהוא העילה והסיבה של האדם שנותר כאן ושל החי שהלך לעולמו. הבן האָבוּד, או הידיד המרוסק לרסיסים הוא מי שאינו מחובר אל החיים העליונים והמוות נחשב עבורו כאבידה שאין לה פתרון וללא חיבור מחודש. אצל המנותק מה' האבידה הזו מתבטאת בפילוג הגוף שלו לשנים. גם עובדי עבודה זרה קשרו עצמם אליה ובטאו קשר זה כאשר הם חלקו עצמם לשנים באופן סמלי. כנאמר על נביאי הבעל בהר הכרמל: וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם (מלכים א יח,כח) כי העבודה זרה מבטאת שניוּת, ריבוי אלהויות, חלוקה של המציאות השלימה לכוחות נפרדים ללא כל ייחוד ואחדות. לכן מבטא הכהן שלה ונביא הבעל הצועק לשווא את ההתקשרות שלו אליה דווקא בהתגודדות בשריטה, בשפיכת דמו בפילוג ובהריסת עצמו. אבל המאמין באחדות ה' חש שאין התפלגות במציאות ואין פגיעה בחיים גם באבדן קרוב משפחה וידיד נפש. כי המציאות המאחדת נמצאת אצל הבורא שנתן לנו חיבור אל החכמה שלו וממנה יש לנו חיים וכח ולכן אנו חשים עצמנו כבניו של מקום.

מעתה נבין שכשם שההרס העצמי הוא פגיעה באמונה כך גם כל פגיעה בתורה עצמה אם היא פגיעה כזו ההופכת אותה בעצמה לשניות מפולגת הרי שהפעולה וההנהגה הזו נכללת בפגיעה בעקרון הזהה שבגללו נאסרה לנו ההתגודדות על מת. מעתה נבין מדוע מתייחדת המצווה והאיסור של שני הנושאים הללו בעניין משותף אחד. כל התאחדות של ישראל במהלך של הנחלת התורה האחת הרי הם מאוחדים למהלך אחד וכל פילוג בעקרון הזה יוצר שני גופים שיש להם שני אבות ושני דרכים ומהלכים מתפצלים בתורה וכאילו שנתנה משני רועים ולא מרועה אחד. בכך מאבדים הבנים את אביהם האחד שבשמים וכאילו שהלכו אחרי השניוּת ההיא. לכן כולל הרמב"ם בהלכות עבודה זרה את שתי ההלכות הללו כאיסור מאוחד. דווקא במקום בו הפילוג והחיתוך נאסר, שם מחבר הרמב"ם בין שני העניינים הללו לאחדות מחודשת - "גדידה ושריטה אחת היא, וכשם שהיו העכו"ם שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער כך היו חובלין בעצמם לעבודת כוכבים שנאמר וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם, גם זה אסרה תורה שנאמר לא תתגודדו, אלא שעל מת בין שרט בידו בין שרט בכלי לוקה, לעבודת כוכבים בכלי חייב מלקות בידו פטור. ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות. שנאמר: 'לא תתגודדו' - לא תעשו אגודות אגודות" (ע"ז יב,יג-יד).

תחילה נתבונן באותה ההדגשה על העיר המאַחדת או המפַלגת, הנובעת מנושא עקרוני מאד בשם "עיר". העיר היא מקומו של האדם והיא האופי של מנהגיו והאדם הוא הקובע את אופייה ואת גורלה של עירו. שניהם, העיר והאדם מצטרפים ליחידה אחת. אופיים של אנשי העיר משפיע על כל יחיד הבא למקומם והוא הופך לחלק מהם כהוא מקבל מהם את מנהגיהם ואת אופיים. כי האדם נברא להיות חלק מחברה, כך הוא נברא וכך הוא חי כך הוא משפיע וכך הוא מושפע – "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו" (רמב"ם דעות ו,א). בגלל ההשפעה ההדדית שבין האדם לעירו ולמקומו, יש להוסיף בכתיבת שמו של האדם את שם עירו – כי העיר היא חלק משמו של האדם (מהר"ל דרך חיים ג,ד). במקביל, חובות הצדקה והחסד בהם מחויבים אנשי העיר חלות על כל מי שבא לגור אתם. כך גם כאשר נגזרה מיתה על עיר מסוימת בגלל שהודחו לעבוד עבודה זרה, כל מי שבא לגור יחד עם אנשי העיר הנידחת נידון עימהם והרי הוא בכלל הנאמר: הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא (דברים יג,טז. ב"ב ח,א). כי עבודה זרה מביאה מוות לאנשי המקום וחורבן ושריפה לכל העיר. ההליכה אחר הדמיון הרע הזה, כאילו שיש מציאות המקיימת את החיים חוץ מה', מנתקת ומחסלת את האדם עצמו ואת החברה בה הוא מתקיים כגוף חי. בגלל הכח המלכד שיש בעיר נחשבת כל עיר בישראל כמקום לגילוי האחדות של הדרים בה, המתאחדים על ידי קיום אחיד של התורה - תורה אחת המחברת את יושביה למשפחה, לבני אב אחד. כל עיר בישראל מחויבת לקבל מהלך אחיד בלימוד התורה ובהלכותיה כדי שיהיו מאוחדים כבני אב אחד וכגוף אחד החי בתוך משפחת הוריו. לכן היא נקראת "עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כ,יט).

לימוד התורה הופך את בני התורה לבניו של אביהם שבשמים, האב המעניק לבניו אורך חיים וקיום: לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים" (דברים לב,מו-מז) אמרו חז"ל: "כִּי הוּא חַיֵּיכֶם - וכן הוא אומר: חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר (משלי כז,יא). ואומר: בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי (משלי כג,טו). רבי שמעון בן יוחאי אומר: אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין תלמוד לומר: גַם אָנִי - לרבות אביו שבשמים" (ספרי דברים יב).

כי לומדי התורה בניו של ה', הם המייסדים והמקִימִים את בתי הדין והם המקַייְמים והמצייְתים לדברי בתי דיניה. אליהם אל בני ה' נאמר, שכל העיר שהיא חייבת להיות במהלך תורני אחד ולא יהיו "שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר" - כי העיר בישראל צריכה לאחד את בניה למהלך אחד. אם העיר מתפלגת הרי שהציבור של בני ה' ובני התורה הפך לקרוע לגדוד ולחתוך. מעתה אין כאן אחדות וייחוד אלא שניוּת, פילוג וגדידה. הפילוג הוא ביטוי לַשניוּת ולַערעור בעיקרי האמונה המאחדת והמיוחדת. לכן נחשב איסור זה כאיסור מהתורה, המשלים את העיקרון של שתי הגדידות הללו - הגדידה של הייאוש הבאה על המת והגדידה של הפילוג העצמי והשניות, הבאה לעבודה זרה. האיסור "לא תתגודדו" משלים במהותו את מה שהתורה מגדירה כהרס המשפחה התורנית של בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (ע"פ מהר"ל בגור אריה כאן).

אכן כבר הורו רבותינו הראשונים שהעיר המקורית בישראל היא העיר שלפני הגלויות. הגלויות אליהן הושלכנו, הגדירו אותנו כבני מהלכים שונים באופי שלנו ובאופי ההנהגה והלימוד (ראה הקדמת הרמב"ם לספרו). מעתה הרי אנו בני בבל או ספרד, בני צרפת או אשכנז ותוגרמה ושאר ארצות תבל. מאז שגלינו, אנו נוהגים את מנהגי הקהילות הגדולות ההן שהנחילו מורשתן לבני בניהם. גם אם הם דרים כקבוצות בתוך אותה עיר, הרי שהגלויות הללו כבר עיצבו והגדירו את השייכות לבתי מדרש ולמנהגים שונים ואין בדבר משום "לא תתגודדו" (שו"ת הרד"ך סימן יא וכס"מ שם. ראה אגרות משה או"ח ד,לד). אבל ההתגודדות הזו אם היא נעשית בתוך בתי המדרש הללו עצמם, הרי שהיא גודדת, חותכת ושורטת בבשר החי של דרכי ההוראה, הלימוד וההנהגה הציבורית. על כך מסיים ברמב"ם ואומר הלכה למעשה לכל דור ודור, משפחה ומשפחה ועיר ועיר - "שדבר זה גורם למחלוקות גדולות. שנאמר: 'לא תתגודדו' - לא תעשו אגודות אגודות".

 

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל

ניתן לקבל את המאמר במייל beerlahay1@gmail.com