באר לחי לפרשת נח

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

ברית הקשת - קיום ברחמים

 

 

האחריות האישית שלנו אינה מצטמצמת באחריות על עצמנו או על הסביבה הקרובה אלינו בלבד. התורה מחייבת אותנו בלקיחת אחריות על החיים שלנו ברמה הכוללת, לדעת ולהבין שהאדם הפרטי משפיע, קובע ומכריע את דינם של אנשי מדינתו של בני דורו וכלל עולמו. הקיום של העולם תלוי בכל אחד ואחד מאתנו - "העולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" (קידושין מ). ההכרעה לכף חובה מעמידה את האדם הפרטי בסכנת מות, את המדינה בסכנת אבדון ואת העולם כולו בסכנה של השחתה. כפי שכתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תשובה "אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו... וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ (בראשית ו,ה). ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות ...ויש עון שהוא כנגד כמה זכויות... ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות (הלכה ב).

בהמשך כתב על הכרעת הדין בראש השנה ולסיכום כתב: "לפיכך, צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י,כה) - זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו" (הלכה ד). מקור דבריו במדרש "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע - זה דור המבול. וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם - זה נח" (ל,א).

המניע החזק של כל יהודי נובע מאותה הכרה, שיש בידנו הכח להציל את העולם מהשחתה ולתת לו תשועה הצלה ויסוד עולם. אלא שיש להבין הרי הסיכון הזה להשחתת העולם כולו כבר אינו מעשי - "כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ" (סוטה יא,א). אם כן איך כתב הרמב"ם "וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין" (ראה ספר המפתח מהד' רש"פ). הרי ברית קיימת במאמר ה' לנח: זֹאת אוֹת הַבְּרִית...אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ... וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר (ט,יב-טו). ברית זו נאמרה בשבועה והתבארה לישעיהו הנביא: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ. (נד ט).

שאלה זו אינה שאלה פרטית, היא שאלה כללית להבנת הנהגת ה' בעולמו. שהרי הנהגתו מאחדת בין הכלל העקרוני שבו נברא העולם במידת הדין, לבין ההנהגה המעשית המשתפת את מידת הרחמים לקיומו של עולם (רש"י בראשית א,א). הבנתה של הנהגת ה' נמסרה בתורה והתבארה למשה רבינו ברמתה העקרונית ובכל כלליה, אבל נותרה בשיקולו של א-ל דעות ולא נמסרה למשה ברמה המעשית ובכל פרטיה (רמח"ל כללים ראשונים - כלל לד). הגילוי של ההנהגה במידת הרחמים כדי לקיים את עולמו, אינו ניתן להשגה אנושית המצומצמת בגבולות ההיגיון כאן וכשם שאסור להתבונן בגילוי כבוד ה', כך אסור לנו להביט ולהתבונן בשעת הופעתו של גילוי זה בעולם - "כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת" (חגיגה טז,א).

כאשר נקבע בדין שאין זכות קיום לעולם מעתה ואילך נחשבים בני האדם כחסרי קיום מצד עצמם. כדברי הרמב"ם "מיד הן נשחתין שנאמר וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ". זו היא ההכרעה העקרונית במידת הדין, אבל מעתה ואילך מקיימת את העולם הנהגה אחרת שהובטחה בשבועה אחר המבול, לקיים ולגלות את כבוד מלכותו בעולמו (רש"י זבחים קטז,א). שבועה זו ממשיכה את קיומו של העולם במידת הרחמים, בהנהגה הבאה לגלות שה' מנהיג את העולם באחדותו שאינה תלויה במעשי האדם. כי ה' אינו כפוף בהנהגותיו לכל חוק, גם לא לחוקים שהוא עצמו קבעם (דרך ה' ב,ח). שעת הגילוי של הנהגת מלכותו מופיעה בעת שנראית הקשת לעולם. בקשת נראים שני העניינים, בצורה של חצי העיגול ובגווניה (ראה ביאור הלכה רכ"ט "הרואה הקשת וכו' - לא נתבאר אם בעינן דווקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה או אפילו מקצת ממנו די"). בשעה שמופיעה צורת הקשת לעינינו, יש לראותה ולהודות למלך העולם על הגילוי הכללי של רחמיו העוטפים את עולמו. אבל אין לנו להתבונן בגווניה ובמהותה, המרמזים על פרטי ההנהגה העליונה והנסתרת (כך מביאים מהזוהר נח עא,ב). לראות את הקשת, לברך ולהאמין, שהקיום שלנו מובטח למרות כל השאלות ועם כל החטאים והוא נצחי יותר וחזק יותר מקיומו הפיזי של העולם כולו. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה' (ישעיה שם).

 

 

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל

ניתן לקבל את המאמר במייל beerlahay1@gmail.com