באר לחי לפרשת חיי שרה

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

 

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ (בראשית כד,ג)

 

שמחת הנישואין - שמחת איחוד שמים וארץ

 

ביום של גשמים העולם מחובר ומאוחד, ההיקף השמימי הסובב מחובר אל נקודת מטרתו הארצית כיום שנבראו בו שמים וארץ. כך אמרו חכמים: "ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא. ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ" (תענית ט,ב). החיבור המדויק שבין האפשרויות והתכניות השמימיות האין סופיות לבין התוצאה המעשית הארצית והסופית, היא השמחה הגדולה שבחיבור השאיפה וההשתוקקות של הנבראים בעולם הזה אל מקור הברכה שלהם. השמים הם ההיקף של התכנית הגדולה והארץ היא המטרה של הכל, של השמים ושמי השמים וכל צבאם. כך כתב הרמב"ן בביאור המושג 'מטר' "ייתכן שיהיה [פירושו] מעניין 'כַּמַּטָּרָא לַחֵץ' (איכה ג,יב)...כי בכל זריקה אשר תבא מלמעלה יאמרו כן. ותקרא "מטרה" על שם שימטיר עליה החצים" (שמות טז,ד).

המפגש של השאיפה הארצית המקבלת לבין השפע היורד ומומטר ממרום יוצר התאחדות שמחה ומבורכת כשמחת חתן וכלה: "תנא מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה" (ברכות נט,ב) מפרש רש"י "שהמים קבוצין על הארץ, וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה". השמחה בהודאה ובברכה על הגשמים והמטר, הם על החיבור המושלם שבין השפע השמימי לבין הצורך הארצי. ברכה על ההתאמה שבין העיגול המקיף לכל אופקו לבין נקודת המרכז הארצית שהיא מטרת הקיום של כל ההיקף הגדול הזה. השמחה של יום הגשמים מבטאת את הרצון העמוק והעליון בבריאת השמים והארץ כי ביום הבריאה של השמים והארץ עדיין לא היתה שמחה לפניו יתברך, אבל כאשר יש חיבור והשפעה יש שמחה.

גם בעת השראת שכינה באוהלם של ישראל, כאשר הושלם אהל מועד שנבנה לכבודו, היו עם ישראל ככלה והשראת השכינה כחתן ביום חתונתו. ביום ההוא היתה השמחה מושלמת לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ (מגילה י,ב). כך אמרו: "יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה" (רש"י במדבר ז,א. במדב"ר יב,ח).

ההתאמה שבין השמים והארץ באה לביטוי בכל התאמה שבין האיש בהשפעתו והאישה בקבלתה ובהכנת הבסיס הנכון להשפעה זו. אבל האפשרויות הרבות להשלמה ולאיחוד של כל בת פלוני ושל כל פלוני הן רבות ומגוונות מאד, כאשר מבחינת הסיכויים וההסתברות נראית האפשרות להתאמה כשהיא אינה ניתנת למימוש אצל רוב בני האדם. אבל דווקא בגלל כך, דווקא בגלל שבאחדות הזו של שני פלגי הגוף הללו יבוא לביטוי רצונו של ה' יתברך לגלות את מידת יחודו ושליטתו בעולמו, לכן יושב הקב"ה ועוסק בכל עת בהתאמה זו על כל פרטיה, כדי שהחלקים הללו ימצאו נחת רוח הדדי.

"מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה לששת ימים דכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' (שמות לא). אמרה לו ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה? אמר לה מזווג זווגים, אשתו של פלוני לפלוני בתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני" (ויק"ר ח). מבאר המהר"ל: "שהרי צריך לחבר לכל אחד ואחד זיווג מיוחד כפי מה שראוי החבור ביחד, וכל זיווג הוא חבור מיוחד... כי לכל איש פרטי זה יש לו אשה פרטית מיוחדת ...ולכך אמר שהשם יתברך מזווג זווגים... כי במה שהוא יתברך אחד ואין זולתו, לכך מאחד הוא יתברך הכל" (באר הגולה ד). האחדות של ה' יתברך מתגלה בשלילת כל מניעה מרצונו ובהתאחדות של כל הפרטים האינסופיים למטרה אחת ומאוחדת. ביום בריאת שמים וארץ היה הגילוי הראשון לאחדותו (רש"י בראשית א,ד "יום אחד - למה כתב אחד לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו") כשגילוי זה של הבריאה והאחדות ממשיך בכל יום של גשמים ובכל מאורע מאחד גדול וקטן.

כך היה בהעמדת המשכן שאיחד בין השמים לארץ, באהל מועד המגלה את האחדות שבין השאיפה של הארץ לקבל את השפעת השמים והשמחה הזו ביום הקמתו שהיא השמחה המקבילה לבריאת שמים וארץ והיא גם השמחה המקבילה לשמחת כלה וחתן ביום חתונתם. כי שמחת חתן וכלה באה אחרי שהם מצאו את השלמתם והשתדכו בהכרה כי מֵה' יָצָא הַדָּבָר (בראשית כד,נ). בא מעשה ההגדרה המאחד והמייחד בקידושיו באמירת "הרי את מקודשת לי – כלומר, להיות לי - מקודשת לעולם בשבילי... במה שמתייחדת להיות לו היא נאסרת לכל" (תוספות קידושין ב,ב "דאסר לה אכ"ע כהקדש"). ההתייחדות הזו ביניהם וההבדלה בינם לבין כל שאר העולם היא החידוש המתמיד שבמעשה ה' בבריאה חדשה. מעשה הקידושין עצמו כמייחד ומבדיל מבטא ומביא לביטוי את השליטה השמימית על פרטי חיינו הארציים באופן המושלם. אחר מעשה הקידושין באה תחושת השלמות והאחדות וממנה באה השמחה.

דברים אלו המגלים את העומק הפנימי שבכל מעשה קידושין המאחד את האפשרויות האין סופיות של השמים עם נקודת המטרה שבארץ יבואו כאן כהקדמה לדברי סודו של רבי אברהם אבן עזרא, בבארו את דברי אברהם הבוחר להשביע בדווקא את עבדו הנאמן אליעזר בלכתו למצוא אשה לבנו. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ (חיי שרה כד,ג). כתב האבן עזרא: "וטעם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ במקום הזה, כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים. והוא סוד" (אב"ע). ההשבעה מעניקה יציבות בארץ מכוחה של האמת האלוקית המוחלטת הבאה מהשמים. כלשונו של הרמב"ם בספר המצות "שצונו להשבע בשמו כשנצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו - כי בזה הגדולה לשם ית' וכבוד ועלוי" (עשין ז).

גם הזיווג מהשמים הוא גילוי של שליטת ה' כאן בארץ, כשהיציבות והסרת הספק הם המסירים את היגון והאנחה והם הבסיס לשמחה המתבהרת בהתרת הספיקות, בהבדלה מכל אפשרות אחרת של זיווג בקדושה ובאחדות שביום שמחת ליבם. כך כתב רבי אהרן מלוניל בספר ארחות חיים בביאור ברכות הנישואין "'אשר ברא ששון ושמחה' ר"ל לכבודו. כי כבוד השם בשמחת הנפש כדי שתהיה מוכנת לקבל מהודו - כי היגון סותם מקורי הנפש והיא מחיצה מפסקת בינה לבין אלקיה. שאין ראוי לאדם שיכעוס רק שיקבל גזירת השם מאהבה - שכל מי שנותן מחשבת היגון בלבו, קרוב לכפור בשם ית'. הלא תראה שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה וזהו כבודו ית'...וזאת הברכה היא הודאה לשם על הפלא הגדול שנראה בענין הזווג, ששני ברואים שהם רחוקים בטבעם ובתולדתם ישים השם אהבה ביניהם עד מאד מה שאין כן בענין אחר" (הלכות קידושין כא).

הגילוי הזה של בת פלוני לפלוני הוא גילוי שמימי ועצם השמחה של חתן וכלה מאחדת שמים וארץ "כי המשמח חתן וכלה...דבר זה הוא שמאחד חתן וכלה כאשר ישמח החתן עם הכלה. וזה מורה על הש"י שהוא אחד, כי הוא ית' מאחד חתן וכלה" (מהר"ל דרשה לשבה"ג). לכן משביע אברהם את אליעזר כדי לקבוע מתחילת דרכו את השם יתברך שהוא יאחד ויקיים בשמו ובהנהגתו ויחבר בין השמים על כל ההשפעות שבהן והאפשרויות האין סופיות הבאות מהן אל הארץ - בבית פלוני ובבת פלוני לבנו ליצחק.

 

שמחת השבת המאחדת - לכה דודי לקראת כלה

הכרה זו שהמנוחה בבית הנכון באה מאת ה', היא גם הדרך להתאחד ולהתקדש במנוחת וקדושת השבת, המאחדת בין הכלה שהם בני ישראל שבארץ אל אביהם הדוד והחתן האוהב שבשמים כפי שאמרו חז"ל שההכנה של הכלה לקראת החתן היא הדרך לכניסתו: "יבוא דודי לגנו - א"ר חוניא לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות הה"ד 'יבא דודי לגנו' ואח"כ 'באתי לגני'"(במדב"ר יג,ב). כך עמדו והכינו החכמים את עצמם לקראת השבת: "רבי חנינא היה מתעטף [בבגדים נאים] וקאי אפניא דמעלי שבתא [עמד בזמן כניסת השבת וכך] אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה", וברש"י "בואי כלה - הכי קרי ליה לשביתת שבת, מתוך חביבות" (שבת קיט,א).

ההכנה וההזמנה שלנו לשבת היא כהכנות לחתונה וההתקדשות וההבדלה בכניסתה וביציאתה היא כמעשה הקידושין המייחד והמבדיל - "כנסת ישראל נקראה שבת, בגלל שהיא בת זוגו, וזו היא 'כלה', דכתיב 'ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם' (שמות לא יד) – 'לכם' ולא לשאר העמים, על כך כתוב 'ביני ובין בני ישראל' (שם יז. זוהר ב דף סג,ב). השמחה שלנו ביום השבת שהיא כשמחת חתן וכלה כפי שאמרו חז"ל בזוהר: "ובשבת בכל דבריה צריך להוסיף מחול על הקדש בין במאכליו ובין במשקאותיו בין בלבושיו ובין בהסבתו צריך לתקן ולהכין לו מקום ישיבה והסבה משופר בכמה כרים וכסתות רקומים מכל שיש בביתו כמי שמתקן חופה לכלה. כי שבת היא מלכה והיא כלה. ולכן היו יוצאים התנאים בערב שבת הולכים לקראתה ואומרים בואי כלה בואי כלה". (תרגום לרע"מ דברים ערב,ב).

סוד הקידושין הוא מקור נוסחי תפילת השבת כפי שכתב השל"ה הקדוש: "שבת נקראת כלה והקב"ה נקרא חתן, לכן תקנו בערב תפילת 'אתה קדשת' על שם הקדושין שנותן החתן לכלה. ואח"כ 'ישמח משה' על שם שמחת החתן בכלה. ואחר כך 'מוסף' על שם התוספות שמוסיף החתן על כתובת הכלה. או על שם שמקריבין קרבנות כעין סעודת מצוה. ואחר כך 'אתה אחד' על שם שמתייחד החתן עם הכלה" (מסכת שבת נר מצוה כט). כי השמחה היא המאחדת את כל ענייני השמים אל פרטי הארץ בכל הלכותיהם בכללם ובפרטיהם.

 

לע"נ א"מ הכ"מ יצחק ב"ר אברהם וינברג זצ"ל