מאמר לפרשת משפטים בענין דיני קטן

הרה"ג ר' ישראל אליאך שליט"א

קטן שגנב

כתב הרמב"ם הלכות גניבה פ"א ה"ח, וקטן שגנב פטור מן הכפל, ומחזירין דבר הגנוב ממנו, ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן ואפילו לאחר שהגדיל.

ובטעם הדבר שקטן פטור מכפל, כ' הב"י (סי' שמט) מבואר בתורה דגבי תשלומי כפל איש כתיב.

וצ"ב דמשמע שבלי המיעוט מהפסוק קטן היה חייב כפל, וקשה הרי קטן פטור מכל המצוות, ומהכ"ת שחיוב כפל יהיה חייב. וביותר הרי תשלומי כפל הם קנס על מה שעבר על לא תגנובו וכמו דמשמע במכילתא, וקטן שאינו מצווה בלאו, לא שייך לקנסו לשלם כפל, וא"כ גם בלי המיעוט מהפסוק לא נחייב קטן.

החת"ס בענין גדלות דבן נח

ונראה לבאר, דהנה בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שיז) הקשה על מ"ש הרמב"ם (הל' מלכים פ"י ה"ב) שבן נח אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצות. וקשה הרי הרמב"ם כתב שם (פ"ט ה"י) שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד, והרא"ש בתשובה כתב דזמן גדלות לבת י"ב ולבן י"ג שנה והבאת שערות ושיעורן הכל בכלל שעורין שנאמרו הלכה למשה מסיני, וכיון שאין שיעורין לבן נח, א"כ יפטר הקטן.

וכ' ליישב, דודאי אין שום סברא לענוש לתינוק בן יומו, והרי אנוס פטור גם בבן נח כמ"ש רמב"ם שם וקיי"ל פיתוי קטנות אונס הוא, אלא קטן שהגיע לפלגות ראובן גדולי חקרי לב ואפ"ה בישראל הלכה למשה מסיני שאין מעשיו כלום עד שיביא ב' שערות אחר שנותיו, ואז אפילו אין שכלו זך שאינו יודע להפלות, כל שאינו שוטה שאינו מקרע כסותו וכו' הרי הוא גדול לכל דינו, ואמנם בן נח דלא ניתנה להם שיעורים, כל ששכלו שלם כראוי וכעין שאמרו בב"ב (קנה ע"ב) דמסברו ליה ומסבר, הוה גדול ופחות מזה הוא קטן, ועל זה כ' רמב"ם שאינו נענש על פיתויי אונס הוא וזה אמת ברור לפע"ד, עכ"ד.

העולה מזה דבן נח שיעור הגדלות שלו שיגיע לכלל דעת ולא תלוי בגיל וסימנים, ויתכן שיהיה פחות מגיל יג ויהיה חייב בכל המצוות כיון שהגיע לכלל דעת, ושיעור גדלות של י"ג נאמר רק בישראל ולא בבן נח.

חידוש הנחל יצחק

ולפי"ז הקשה הנחל יצחק (חו"מ סי' ז), איך מותר לקטן לעבור על איסורים, בקטן שלא הגיע לגיל י"ג אבל הגיע לכלל דעת שכה"ג ב"נ מחוייב במצוות, א"כ הישראל צריך להאסר במצוות מטעם דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור, וכיון שהבן נח מצווה כבר בגיל כזה אף הישראל צריך להיות אסור בזה.

וכ' הנחל יצחק שבע"כ צ"ל דבאמת על שבע מצוות דמוזהרים כל עם דבזה גם ישראל קטן אם הגיע לכלל דעת, מוטל איסור בעצם גם על הקטן בעצמו, רק דאינו נענש וכו', ודוקא מצוות דלא הוזהרו רק ישראל בלבד בזה אין שום איסור כלל על הקטן, וא"ש שיטת הר"מ דכתב דלא ניתנו שיעורים לכל עם, עכ"ד.

העולה מדבריו דקטן שהגיע לכלל דעת אף קודם י"ג שנה חייב באותם המצוות שבן נח נצטוו. (וכן כתב האו"ש הל' איסו"ב פ"ג ה"ו).

פטור קטן מגניבה

ולפי"ז י"ל דכיון שגניבה הוא משבע מצוות וא"כ נמצא שלדברי הנחל יצחק גם קטן, והיינו קטן שהגיע לכלל דעת מצווה באיסור גניבה.

ויתכן שזה הטעם שהיה ס"ד שיהיה חייב לשלם כפל, שכיון שהוא מצווה באיסור גניבה, יתחייב גם לשלם כפל. ואע"פ שאף לדברי הנחל יצחק קטן רק מצווה על האיסור אבל אינו חייב עונש, אבל העונש של כפל הוא מכלל המצווה של גניבה, עיין ביראים (מ"ע קכד) שכתב שבכלל הלאו של גניבה הוא לשלם כפל על הגניבה, לכן לולא המיעוט מהפסוק קטן היה חייב כפל, ורק כיון שאיש נאמר בפרשה פטור מכפל. (ועוד נראה לומר בביאור הקמ"ל, דהרי בז' מצוות אין התיחדות לגניבה והאיסור הוא גזל, ולולא קרא ד"איש" למעט קטן הוה מחייבינן קטן, כיון דפרשת גניבה הוה פרט מדיני גזילה, ולכן ס"ד דקטן שנמצא בפרשת גזילה יתחייב, וקמ"ל דכל פרשת גניבה שייכת רק לגדול, והיינו דהוה פרשה בפני עצמה ושייכת לשאר תרי"ג מצוות דאין קטן ישראל מצווה בהם).

קטן שהרג

והנה רש"י בפרשת משפטים הביא את המכילתא שדרשו, שאילו נאמר מכה איש, שומע אני אפילו קטן שהכה והרג יהיה חייב, תלמוד לומר ואיש כי יכה, ולא קטן שהכה. ותמה שם הרא"ם היכא אשכחן דענש הכתוב את הקטן, דאיצטריך קרא למעוטי.

רציחה הוא משבע מצוות

ולפי מה שנתבאר בגניבה י"ל גם ברציחה, דכיון שרציחה הוא משבע מצוות, וא"כ נמצא שלדברי הנחל יצחק גם קטן, והיינו קטן שהגיע לכלל דעת מצווה באיסור רציחה. ולכן היה ס"ד שקטן שהרג יתחייב מיתה.