באר לחי לפרשת ויקרא

הרה"ג ר' אברהם ויינברג שליט"א

הקירבה והיחידות שבקרבן

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' (ויקרא א,ב).

"אדם - למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל" (רש"י מדברי חז"ל).

 

התימה מונחת בתוך דבריו עצמן, כלשונו של בעל השל"ה "מהו זה שאמרו אדם לא הקריב מהגזל, מה זה שייך לומר שהוא לא הקריב מהגזל, הלא לא היה באפשרי לו להקריב מהגזל, כי למי יגזול הלא הארץ ומלואה הכל שלו היה והוא זכה מההפקר"? (ויקרא תו"א).

הנראה לבאר, שבין מושג הקרבן ומטרתו לבין המושג גזל ועיווּתוֹ, יש סתירה פנימית הגורמת לריחוק ולא לקירוב. שהרי 'קרבן' כשמו, בא לקרב את החוטא אל השם ית' מהריחוק שבא בעקבות החטא. החטא הוא החטאה, חסרון וריחוק, החְטָאה של מטרת החיים המרחקת את האדם מהי"ת ומונעת השפעה של הנשמה הטהורה על הגוף (גו"א במדבר כח,טו. הכתב והקבלה דברים כא,כב). הקרבן מנקה את החסרון, מתאים ומקרב את ההשפעה העליונה של הנשמה אל הגוף, כשם שהיה כבר בחטא הראשון של אדם הראשון.

אדם הראשון נברא בהר המוריה, שם בבית אמו - 'אמא אדמה' (רש"י בראשית ג,יז) גוּבָּל עפרו. שם בחדר הורתו - "שער השמים" נופחה בו הנשמה העליונה - "ועל שם 'אדמה' שלוקח ממנה נקרא שמו ['אדם']" (פדר"א יא). בחטא האדם הוא גורש מגן עדנו ביום השישי - הראשון לחדש ניסן (תוס' ד"ה כמאן ר"ה כז.). שם במקום בריאתו היה מקום גלותו ושם מקום כפרתו - "גירש אדם ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה, ששערי גן עדן סמוכין להר המוריה, משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח משם... מאי זה מקום לקחו, ממקום בהמ"ק. וישב חוץ לגן עדן בהר המוריה, שנאמר 'לעבוד את האדמה אשר לוקח משם'" (מדרש תהילים צב) "כיון שבא לעת ערב ראה אדם הראשון את העולם שמחשיך ובא למערב, אמר אוי לי בשביל שסרחתי הקב"ה מחשיך עלי את העולם! והוא אינו יודע שכן דרך העולם. לשחרית, כיון שראה את העולם שמאיר ובא למזרח, שמח שמחה גדולה, עמד ובנה מזבחות והביא שור שקרנותיו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה שנאמר 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס' (תהלים סט,לב). שור שהעלה אדם הראשון ופר שהעלה נח ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן" (אדר"נ א).

השמחה הגדולה שהיתה לו ביום השבת הראשון, ההכרה שחטא גם הוא נכנס לסדרו של עולם ומעתה יש לו אור ותקווה, הביאה אותו להתוודות על קרבנו ולזמר את שירו של יום על האמונה שתהיה בלבו גם בלילות הקשים שבעולם הזה : "טוב להודות לה'. אדם הראשון אמרו כדי שילמדו כל הדורות, שכל מי שמודה על פשעים ועוזב ניצל מדינה של גהינם, שנאמר, טוב להודות לה'" (מדרש תהילים צב).

אדם הראשון בחר להקריב את קרבנו המיוחד במקום המכוון ביותר בעולם, במקום בריאתו שלו עצמו. כפי שכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל... ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא" (ב,א-ב).

הבחירה שלו להקריב בדווקא שם, נובעת מההבנה והעבודה שלו להשכיל ולדעת את עומק מטרתו של הקרבן, המיועד להשיב את האדם אל מצבו הראשוני - המצב בו הוא לא היה יכול לחטוא כלל. מי שמצליח להבין את החטא ואת החסרון שיָצר, מבין שאי אפשר לכפר ולנקות ללא שיבה וללא קירבה הדוקה וראשונית אל המקום שהיה בו עוד לפני שהיתה לו כל אפשרות לחטוא. הרצון שבתוך הלב פנימה, השאיפה לחזור ולהגיע בתוככי הנפש אל המקום הפנימי ביותר שבו עצמו ומשם להתחיל את חייו מחדש, באה לביטוייה בחזרתו של אדם הראשון אל המקום המדוייק והמכוון ביותר - אל המקום בו הוא נברא ומשם להתחיל את חייו מחדש. כשם שמקום המזבח בא להחזיר את האדם להתחלתו הראשונית כיחיד הנולד מחדש, כך הוא קרבן חטאת המחזיר כל אדם באשר הוא אל המקום בו היה לפני חטאו, וכך גם נדבת קרבן עולה מביאה את לבו של המתנדב למקום הטהור והפנימי שבתוכו, עוד לפני שמחשבותיו והרהורי לבו ניתקו אותו מהדבקות בהשם וקרבתו.

כשם שניתוק ממקום בריאתו תעכב את כפרתו, כך גם כל ניתוק מיחידותו בקרבתו המחודשת אל ה' מונעת ומביאה שנאה ולא אהבה ריחוק ולא קירוב. הגזל הוא ממון של הזולת שחודר אל תוך הקרבה הזו עצמה ובעת העמידה לפני ה' כיחיד, אז דווקא בא ועומד הגזל כמקל (סנהדרין קח.) ומונע את האהבה והקרבה שבקרבן כנאמר: כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה (ישעיה סא,ח).

כשם שבחדש ניסן התכפר אדם הראשון מחטאו ושב במקום בריאתו אל ה' ללא שום חוצץ ומקטרג, כך גם בחדש ניסן עתידה האדמה המכפרת להוציא את מתיה ולהשיבם לתחייה בשלמותם אחרי שהתכפר להם כל שריד מחטאיהם (דרך ה' א,ג). כפי שמביא הטור "והכי אמר רב האי שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן...ומשום הכי בניסן מפטירין העצמות היבשות" (או"ח תצ). וכשם שבחדש ניסן היה חידוש בריאתו של אדם הראשון כך גם בחדש ניסן יהיה חידוש כפרתו השלימה בתחיית בניו.

 

לע"נ א"מ הכ"מ הרב יצחק בן אברהם זללה"ה ליום היא"צ ג' ניסן