המהפך בעולם הלימוד

רבים שואלים, מדוע נצרכו עשרים שנים עד הוצאתו לאור של כל התלמוד הבבלי במהדורה החדשה של עוז והדר? האם לא ניתן היה לחלק למאות תלמידי-החכמים העמלים במפעל זה פרק לאדם, ולאפשר תוך שנה לעולם לומדי התורה ליהנות מהמדורה החדשה הכה-נחוצה? – השאלה פשוטה וטבעית, אך כמה רחוקה מהאמת... וכמה שהיא מעידה על צורת המחשבה הישנה, שמפעל הענק של עוז והדר הפכה למיותרת ומיושנת...

סוף המעשה – השקת התלמוד המפואר, כנראה המדויק ועמוק ביותר מאז ימי רבינא ורב אשי, של עוז והדר – החל במחשבה תחילה, תכנון קפדני של תהליך עריכה שיטתי והגיוני. אם להתחיל לתאר תהליך זה, בקצרה, מפסגתו, הרי שבראש המפעל לא יכלו לעמוד יותר מארבעה-חמישה עורכי-על. מספר מצומצם זה של עורכים היה הכרחי כדי לשמר על אחידות ועקביות בעריכת הש"ס כולו – והם אכן עברו אישית על כל אחד מבערך רבע מליון התיקונים ומראי המקומות שהוכנסו בש"ס עוז והדר. אין צורך לציין, שעובדים מסורים אלו נמנים על גדולי תלמידי החכמים בדורנו, והם בעלי טביעת עין והבנה מופלגת. רק מבחינת הערכת היקף העבודה של עורכים אלו – וזוהי תחילת תשובתנו – נדמה שעשרים שנים כלל לא יוכלו להספיק – בדרך הטבע...  

 אולם, בעוד אנחנו מרחפים בגבהים בהם ענקי תורה אלו טרחו וערכו כל אות ואות במהדורה החדשה, מוטב אם נזכיר גם את גדולי הדור, אליהם הגיעו העורכים להתייעצויות תכופות לגבי העקרונות שאמורים להנחות את העריכה. דוגמא אחת: פוסק הדור הגאון הר' שמואל הלוי ואזנר שליט"א, בעל שו"ת 'שבט הלוי', הכריע בשאלת שילובו של כתב-יד חשוב (של הר' עדני, תלמידו המובהק של בעל השיטה מקובצת) בגמרות מסדר קדשים. גאב"ד 'העדה החרדית' ירושלים, הגאון רבי יצחק טוביה וייס שליט"א, האציל מרוחב דעתו לגבי שאלת קטעי הגמרא שהושמטו כבר בעבר על-ידי הצנזורה. – השפעתם המתמשכת והמשמעותית של גדולי התורה מחייבת את המסקנה ההכרחית, שגמרת עוז והדר היא הגמרא של דורנו, ומושקעים בה – מעבר למאות תלמידי החכמים שעמלו עליה במשך עשרים שנים – ממש כל הכוחות והאמצעיים התורניים של דור שלם.

 הגענו, אם כן, לאותם מאות תלמידי חכמים, היושבים ועמלים לברר את סוגיית הגמרא, כדי לבחון את תקינות גרסת כתב היד. כמובן, שגם כאן המלאכה נעשתה באופן הזהיר ומדוקדק ביותר, כיאה לחכמים העובדים לשם שמיים, לשם האדרת התורה. כדי להיות מסוגלים לתת את הדעת על תקינות הגרסא של סוגיה, נצרכים לפעמים לשבת ימים רבים, כמובן. אך כל סוגיה, כמובן, לא עברה רק תחת ידו של למדן אחד, אלא של כמה וכמה למדנים, שכל אחד עשה בנפרד את אותה העבודה, לפני שעבודיהם הוצלבו. על עבודות אלו, לפני העברתם הלאה, עמד מבקר מומחה.

 ואם התחלנו מהטפחות, נאמר גם מילה על המסד – תחילת התהליך של ביסוס הטקסט התלמודי. גם השלבים הראשונים של התהליך היו מוקפדים ומושקעים באופן חסר תקדים. את הטקסט, עליו יעבדו ויבררו תלמידי החכמים, לא לקחו מן המוכן, אלא יצקו מחדש על ידי הקלדה מחדש של כתבי יד ודפוסים ישנים – בהקלדה כפולה כמובן, שמחשב ומגיה אנושי מומחה הצליבו אחר-כך ובדקו. כל זאת לפני העבודה המפרכת, אך העשויה באהבה רבה, של השוואת כתבי-יד ודפוסים ראשונים רבים, לאיתור כל אפשרות קטנה של גרסא אחרת, וכל מראה מקום שיכול לשפר את לימוד התורה של כלל ישראל.

 השיטתיות והיסודיות, אם כן, היו הקו המנחה בעריכת התלמוד הבבלי של עוז והדר. עיקר השיטה הייתה מערכת מורכבת ומשומנת היטב, מתוכננת מראש כך שכל פרט בחומר התלמודי יקבל את מירב תשומת הלב והעריכה הזהירה. העבודה התקדמה צוותים צוותים, כאשר לכל קבוצה ויחיד תפקידים מוגדרים והאחריות לעמוד תחת שבט הביקורת של תלמידי חכמים אחרים. מרכזי העבודה של עוז והדר – בירושלים, בבית שמש, בבני ברק, ביתר וחיפה – דמו לכוורות רוחשות של עבודה חרוצה ותכליתית, שיתוף פעולה פורה ומפרה.

מסופר במסכת מגילה על שיתוף פעולה אחר בין רבנים, להפקת טקסט תורני בצורה המדויקת ביותר. רבנים אלו עבדו בנפרד, בבידוד מכוון זה מזה, אך אף על פי כן, הקב"ה סייע בידם, ובאורח נס הניב פרי עטו של כל אחד ואחד נוסח אחד ויחיד – הלא הוא תרגום שבעים הנודע. דרך עבודת מפעל עוז והדר הייתה מנוגדת בתכלית: כולה מלאכת מחשבת של שיתוף פעולה, של עבודה קיבוצית של מאות רבות של תלמידי חכמים, משובצים במערכת מתוכננת היטב. אך קשה לחלוק, שהתוצאה היא דומה; גם על פועליה ניתן לומר, "נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת"; גם פה ניכרת הברכה והסייעתא דשמיא במהדורת הגמרא הסופית, שעשו את התורה הזו שמחה – ומדויקת! – כנתינתה מסיני

המעוניינים ללמוד עוד פרטים על תהליך העריכה המופלא של התלמוד של עוז והדר, מוזמנים ללחוץ כאן.